תנאי שימוש ומדיניות החזרה

אז יש לנו מוצר חדש קצת למעלה מחודש. לפני בערך 10 חודשים הזמנו אותו, והבטיחו הזמנה תוך תשעה חודשים. הסחורה מעט הקדימה את התאריך והמובילים די עיצבנו בכמות הזמן שהם דרשו. התוצאה? די מספקת, אבל יש כמה פשלות.

למי שלא הבין, מדובר בחן – הבת החדשה שלנו. בשבוע הראשון לשימוש הכל היה סבבה. הפונקציות עבדו פחות או יותר כמו שצריך. כשהתקרבנו לסיומו של החודש הראשון, דברים התחילו טיפה לגהק. יש לי חששות שזה בגלל שמדיניות ההחזרה של אלוהים אומרת משהו כמו "אם אתם לא מרוצים, תוכלו להחזיר תוך חודש" או משהו דומה – לא ממש בדקתי.

מה הבעיה?

גזים. בחוזה הקניה לא זכורות לי אותיות קטנות שמדברים על גזים במוצר שנגרמים בשימוש יום יומי. רק אחרי הקניה, בספרי ההדרכה שלה, היה רשום על הגזים עד החודש השלישי. זה יותר נראה לי כמו טעות בהגדרות הייצור שמנסים להפיל עלינו הלקוחות. מה זה הקטע הזה של לבכות חצי יום עם פרצוף עגבניה ולהפליץ על כל מי שבא במגע?

גם לא ממש ברור לי מה תקופת האחריות ומה היא כוללת.

כשהתחתנתי זה היה הרגשה דומה – הרבה נצנצים, אבל מיד אחרי, מגלים שהאחריות לא כוללת נסיון של המוצר (אשתי שתחיה) להשתלט לבעל (אני) על החיים ולנסות לשנות אותו כדי שיתאים לצרכים שלה. לזה כבר התרגלתי…
בכל אופן, עכשיו, המלאך הקטן והורוד שלנו ישן. נקווה שהוא יתעורר קרוב יותר לבוקר מאשר לחצות הלילה היום. ושוב, באופן מסורתי בשבועות האחרונים, אני אאחל לכולם חג שמח. מי יתן והחגים האלה ייגמרו כבר ונוכל לחזור לעבודה מסודרת לכמה שבועות רצופים (אבל לא יותר מדי).

הטרדת אחיות

אם יש משהו שהוא תחביב רציני זה לגרום לאי נוחות לאחות קטנה.

במקרה הזה, לזאת שהייתה צריכה סלט פסטה בשבוע שעבר…

אז היא באה לביקור, הייתה כאן שעתיים, הכינה סלט, האכילה את הילדה, עשתה גם פנקייקים והלכה. היה נחמד. עדי – את צריכה לבוא לבקר יותר.

ועכשיו, בשביל הפדיחה, הנה תמונה מהביקור צוחק

עדי מכינה פנקייק

אפשר למצוא עוד כמה תמונות חדשות של הילדה ב-Flickr (חלק בעירום).

אבק כוכבים

שבוע שעבר, כמו בכל שבוע, הפקדנו את הילדה אצל הסבתא והסבא וברחנו לכמה שעות של שקט. כרגיל, זה כלל סרט ומסעדה. בניגוד לפעמים הקודמות, הסרט היה מוצלח במיוחד.

הסרט האמור היה אבק כוכבים (אלון – Stardust בתרגום חופשי), מבוסס על ספר של Neil Gaiman. לא ידעתי את זה כשהלכנו, אבל הסיפור היה נראה לי מוכר למדי (קראתי את הספר לפני שנתיים שלוש).

במבטא אנגלי, עם מכשפות, נסיכים וקסמים לרוב, זהו ספר מצויין. הספר לא נופל מהסרט. היו לנו שעתיים של הנאה צרופה בסרט קסום כמו אבק של כוכבים…

לכל מי שאוהב סיפורי מעשיות ופנטזיה – לכו לסרט. בקולנוע. לא בבית. לא להוריד באינטרנט. לא לצרוב מחברים. ולא לחכות ל-DVD. זה פשוט שווה את זה.

באשר ל-Neil Gaiman, אני לא אוהב את כל הספרים שהוא כתב, אבל רובם הם ספרי פנטזיה ודמיון. הספר השני שלו שמאד אהבתי ונחרט בזכרוני הוא Neverwhere. גם הוא מקסים. מומלץ בחום!

והילדה? גדלה. תמונות יתווספו בקרוב. אין לי כח או זמן עכשיו.

לוחמה כימית

לתינוקות יש גזים בחודשים הראשונים לחייהם. הם כנראה סובלים מזה מאד, אבל ההורים סובלים יותר.

זה נכון. גם לתינוקת שלנו יש גזים. היא כנראה סובלת מזה כי היא בוכה כל הזמן, אבל כשחושבים על זה – גם בלי כאבי הבטן מהגזים היא בוכה כל הזמן, ככה שלא ברור עד כמה היא סובלת מזה.

בכל אופן, הגענו לשלב המעיק הזה שהופך את הזמן היקר שבין האכלות למלחמת התשה. חן מנסה להתיש אותנו בעוד שאנחנו מנסים להתיש אותה ולהרדים אותה. בינתיים? אנחנו די מפסידים.  כתור שני מבוגרים, אנחנו ללא ספק ישנים פחות ממנה ועייפים יותר ממנה במאזן האימה הכולל.

החלק הכי מטריד זה המפעל לייצור נשק כימי שגדל אצלנו בבית. לא ברור ממי זה בדיוק הגיע, אבל כנראה היא ירשה במקרה הזה קצת מכולם (כולל מהכלב). היא מסוגלת להביא אותם בבודדת או בצרורות, בשקט או ברעש שניתן לשמוע מהצד השני של הבית, חסרי ריח או מסריחים כמו אלה של הכלב… הכי מעליב זה אלה שהיא משחררת ישר לתוך הפרצוף או תוך כדי אכילה – היא עוד לא למדה שלא מפליצים על היד שמאכילה. כנראה שהכלב שלנו ידע מה הוא עושה כשהוא התרחק ממנה קצת כשהיא הגיעה.

במצבים האלה של כאבי הבטן, באמת שאין לי מושג מה עושים. ניסינו להקפיץ אותה על כדור פילטיס, תנוחת ערסול, על הבטן, על הגב, במאוזן ובמאונך, עם הרגלים צמודות לבטן, כמו שק קמח. מה לא? הדבר היחיד שעוזר זה המעברים ביניהם או פשוט בקבוק עם אוכל שמשתיק אותה לרבע שעה.

אחרי כל הקיטורים, אני צריך להגיד דבר אחד חשוב – היא לפחות לא מעיקה בלילה יותר מידי. קמה, אוכלת וחוזרת לישון לרוב. בלי בלאגנים, בלי בכי ובלי קיטורים על כאבי בטן. זאת התחלה טובה – יותר טובה מהרבה סיפורי זוועות ששמעתי מחברים.

דרך אגב – חברים… זה רשמי: אנחנו לא עומדים לעשות שום אירוע. הרבה כבר קפצו לבקר, ולכן לא ראינו טעם להתחיל להתארגן ולחפש מקום ולהחליט מי כן ומי לא. אז המצב הוא פשוט. אם אתם חברים, או משפחה, או סתם כאלה שקוראים כאן ורוצים לראות את הנסיכה, תרימו טלפון כמה שעות קודם או יום יומיים קודם ותקפצו לבקר. יש לנו תמיד מים. ולפעמים אפילו חלב לאלה שצריכים לשתות קפה (רק נס – מי שרוצה קפה אמיתי, שיביא קצת בשקית ניילון מהבית).

ניסויים בבני אדם: סלט פסטה קר

הפעם המתכון הוא בכלל אחותי. היא צריכה להביא משהו לאיזה אירוע והיא רוצה שוב להביא סלט פסטה קר (הכנתי לה כזה לפני די הרבה שנים, ומשום מה היא עדיין זוכרת אותו).

המתכון שהשתמשתי אז הוא מהספר בישולה של שולה מודן. אני אביא אותו כאן, עם שינויים קלים, פשוט כדי לגוון.

מצרכים

  • 500 גרם פסטה מסוג שהוא לא ארוך – פנה, ביסלי, קונכיות או כל אחד אחר. זה יוצא חבילה שלמה. אפשר גם כזה מקמח מלא ואורגני אם רוצים להתפרע קצת במחיר.
  • סלסלה קטנה של עגניות שרי
  • 10 עגבניות מיובשות – מוכרים בשקיות קטנות ומכוערות בסופרים
  • 2 פלפלים צהובים
  • 200 גרם גבינה קשה – עדי, תביאי פטה של גד
  • 100 גרם אגוזים – אם אפשר, תביאי 200 גרם (שננשנש כשתבואי). שיהיה אגוזי מלך ואגוזי לוז (או קשיו ופיסטוקים)
  • עלי בזיליקום – בבישולה רשום שליש חבילה.
  • לתיבול, צריך שמן זית, מלח, פלפל ועשבי תיבול מיובשים איטלקיים או צרפתיים יעשו את העבודה

הוראות הכנה

  • מבשלים את הפסטה ומצננים
  • מוסיפים את כל שאר המצרכים ומערבבים

בספר רשום שאפשר להוסיף פרוסות של זיתים שחורים. אני בעד. אפשר גם להחליט להוסיף ירקות אחרים. כמה רעיונות: פרוסות קישואים מטוגנות, גרעיני תירס, קוביות אבוקדו, בצל אדם קצוץ, כרישה מטוגנת…

לוחות שנה – הסיפור שאינו נגמר

שנה חדשה (עברית), ואיתה לוחות שנה חדשים.

הצגתי כבר בעבר את חמשת לוחות השנה שיש לי בעבודה. אז אחד מהם כבר התחלף – ההוא ממעוז נסיעות, והשבוע נוסף אחד חדש…

כחלק מהעבודה שלי, אני נמצא בקשרים עם כל מני חברות. חלקן מחליטות בנקודת זמן זו או אחרת להפניק אותי באיזה ברכת שנה חדשה (כמו החברה הרוסית שאנחנו עובדים איתה שכרטיסי הברכה שלה נראים כמו אזהרה מנומסת מהמאפיה הרוסית). אז חברה ישראלית אחת – המפיץ הישראלי של התוכנות של אינטל שאנחנו עובדים איתם – החליט להפתיע אותי בפעם הראשונה ולהתחיל מגבוה – לוח שנה נחמד. איזה פלא – הוא אפילו ידע שכלבים זה מה שצריך להביא מופתע.

אז הנה הלוח. אם אני לא אשכח, אני אשים פה פעם בחודש את הכלב הנבחר (הצצתי קצת קדימה – בחרו אותם בסדר).

לוח שנה חדש

ולמי שלא יכול לקרוא את הכיתוב בחודש ספטמבר: "אם אתה חושב שאתה אדם בעל השפעה רבה, נסה לתת הוראות לכלב של מישהו אחר"

חג שמח לכולם

תם ונשלם – הצטרפנו ל-HOT

קיבלנו את הטלויזיה החדשה, וכל שנותר הוא להצטרף ללוויין או לכבלים. הבחירה הייתה כבלים.

למה? בטח לא בגלל שהקוראים של הבלוג הזה מצאו את הזמן להגיב ולהביע את דעתם, אלא מסיבות הרבה יותר עמוקות – תזמון.

איש המכירות של HOT

חזרתי היום הביתה ובדיוק כשבאנו לצאת לטיול הערב היומי עם הילדים שלנו (חן ובז'), דפק על הדלת איש מכירות של HOT. מהרגע שהוא התחיל לדבר, היה ברור שנבחר ב-HOT: אני מנהל מוצרים בעבודתי, ויוצא לי הרבה לטייל עם אנשי מכירות, ככה שלמדתי לכבד אנשי מכירות טובים. הבחורצ'יק הזה היה מצויין.


  • הוא הגיע מחוייט, כולל עניבה (טעה במדינה?) – זה כבר הזכיר לי נשכחות מהטיסות שלי מלפני הלידה.
  • הוא היה קליל והשרה אווירה נעימה.
  • הוא זכר את השמות שלנו וניסה "להריח" באוויר מה ידבר אלינו.
  • הוא פנה אלי ב:"תשמע אבא'לה…" צוחק

אז האבא'לה הזה החליט לתת לבחורצ'יק הזה את ההצדקה למשכורת שלו ואפילו יהיה לנו קו טלפון של HOT ככה בחבילה (אני יודע – אנחנו משלמים על זה, אבל מגיע לבחור).

למי שרוצה סוכן מכירות טוב – אם כדי שהוא יקבל כמה שקלים על העמלות מהעסקה, או כדי להעסיק אותו – יש לי את הטלפון… עם המלצות חמות.

מחר יגיע המתקין וחיינו ישתנו בלא היכר (או ישארו אותו הדבר עם עוד ערוצים משעממים).

נבחרת קוטלי היתושים של משפחת בז’

ענת (אשתי שתחיה) באה ממשפחה עם היסטוריה של אלימות קשה. אלימות כלפי יתושים. לא ידעתי את זה כשהכרתי אותה, ועכשיו קצת מאוחר לזה…

לפני הרבה שנים, חוסר הידיעה הזה כמעט וגרם לה לקום ולעזוב אותי: לילה אחד, ביום קיץ חם ולח, בעודי ישן לי לתומי בהנאה מרובה, ענת החליטה להדליק את האור בהיסטריה ולפצוח בקריאת קרב רמה – "יתוש!". מאותו הרגע, היא החלה לקפץ ולזנק בחדר עד שהיתוש נמעך על אחד הקירות. ואני? ישנתי. למה להפריע לה להנאות שלה? גם ככה אם הוא יחליט לאכול משהו הוא ילך לארוחה המתוקה יותר (וזה בטח לא אני).

התוצאה? ענת החליטה שאני לא רגיש מספיק (אני??? אני לא רצחתי יתוש במו ידי…) ושאני לא שותף טוב כמו שאחיה היה כשהיא גרה עם הורים שלה.

מאז היא קצת התבגרה (או לפחות הבינה שיש דברים שבהם אין לה מה לסמוך עלי), והעדות היחידה לתחביב המוזר הזה הם הקירות האילמים בביתינו, שפה ושם מחזיקים סימנים שחורים קטנים, עם מעט אדום כהה מסביבם…

הערב התנהל מרדף שכזה בבית – זה היה קרב עד למוות. לעדיני הנפש אני אמליץ שלא להתבונן בתמונות הבאות…

סיפור המעשה:

היתוש מזוהה לראשונה

היתוש מזוהה לראשונה
היתוש…

היתוש...

נסיונות חיסול ראשונים

נסיונות חיסול ראשונים נסיונות חיסול ראשונים

הדלת נסגרה כדי למנוע בריחה ונוסף גם גרב משומשת לתהליך

נסיונות עם גרב נסיונות עם גרב

הסוף הטראגי – שימו לב לשמחה הלא מוסברת

הסוף הטראגי

מדינת ישראל וטיפשות בירוקרטית

את זה כתבתי ביום שאחרי הלידה. טוב, לא בדיוק – אבל היו לי כוונות לכתוב משהו דומה באותו היום, אז זה נחשב

הפעם אני רוצה לקטר. ואם כבר לקטר – אז למה לא על הבירוקרטיה המפגרת במדינה הקטנה שלנו?

מיד אחרי הלידה, צריכים בני הזוג הטריים לגשת לדלפק משרד הפנים בבית החולים כדי לרשום את הרך הנולד. בדלפק משעמם, יושבת לרוב פקידה משמימה, שעובדת בקצב צב אחרי ארוחה דשנה ורושמת את פרטי ההורים ושם היילוד. היא גם לוקחת את הספחים בתעודות הזהות של ההורים ומספרת על המענק הנדיב של המדינה בשל הלידה (כמה מאות שקלים עבור ילד ראשון – אין מה להתלונן).

אז מה הבעיה?

ספסל המתנה בתור לרישום ילודיםנתחיל בספסלים. המשרד שלהם פתוח רק בבוקר, ובאופן מפתיע, כמו לכל משרד ממשלתי, יש שם את החיה מוזרה הזאת שקוראים לה תור. והפעם של נשים אחרי לידה – כאלה עם תוספות שומן ועור מקדימה והרבה פעמים כמה תפרים למטה – בדיוק במקום עליו יושבים. אז מה יותר הגיוני מאשר להניח ספסלי עץ מושקעים באותו תור? אם כבר הנשים האלה סובלות ובקושי מסוגלות לזוז, אז גם שלא ישבו בנוח.

תשלום לטיפת חלבאמרנו גם מענק לידה? יד אחת נותנת והשניה לוקחת. מקבלים מענק לידה בבית החולים (או יותר נכון בתשלום לחשבון הבנק של האמא), ואז, בביקור הראשון בטיפת חלב מתבקשים באופן מנומס לשלם כסף (182 ש"ח). למה??? לא יותר פשוט להקטין ממענק הלידה ולתת ה טובה יותר להורים? לא כזאת שהמדינה מחפשת אותם בכל פינה כדי לקחת להם כמה שקלים?

אז היום היינו בטיפת חלב לחיסון צהבת או משהו כזה. זה חיסון שצריך לבצע חודש אחרי הלידה. מה הבעיה? הילדה נולדה ב-24 באוגוסט, והיום רק ה-23 בספטמבר. לא עבר חודש. אז החזירו אותנו הביתה…  לתשומת לב האחיות בטיפת חלב:

  1. אתן קבעתן לנו את התור. קצת יותר תשומת לב ללקוחות ואפילו תוכלו לתת שירות!
  2. בחודש יש 28 ימים, 29 ימים, 30 ימים או 31 ימים. למה כל הילדים שנולדים באוגוסט צריכים לחכות 31 יום לחיסון ואילו אלה של ספטמבר צריכים לחכות 30 יום לחיסון? אולי לא בדיוק צריכים להיות דיקטטורים באשר לתאריך החיסון?

הזהירו אותי מהאחיות בטיפת חלב, אבל לא האמנתי…

למי שרוצה לדעת, הילדה היום 4,400 גרם (גדלה יפה שואבת הסימילק הקטנה שלו).

חג שמח וצום קל

איך זה מסתדר ביחד המשפט הזה? די בקלות – תלוי את מי שואלים.

השנה החג אצלנו בסימן טלויזיה חדשה. התהליך התחיל בהריון – היה צורך לשנות את הבית, להעביר חדרים ולפנות מקום לחדר ילדים ולא היה מנוס מלקחת מקום מהשטח של הטלויזיה הישנה. הפתרון היחיד שהסתמן הוא כמובן מסך שטוח. אז אחרי כל הקניות, השיפוצים והלידה, כל שנותר היה לחכות לטלויזיה. היא הגיע אתמול יחד עם מתקין שהיה לבוש במכנס מחוייט ונעליים שאני מעיז לשים רק ביפן כדי שלא יתלכלכו. מסתבר שהמתקין הוא גם איש שיווק ביבואניות מכשירי חשמל ועוד שניה הוא מסיים גם תואר בעריכת דין ועובר הסבה לדיני משפחה הססני  כל אחד והברגים הרופפים שלו.

התוצאה?  מיליון דולר. או יותר נכון 8100 ש"ח.

הטלויזיה החדשה

היא הגיע בזמן. בדיוק יום לפני יום הכיפורים, שהוא גם יום חג וגם יום אבל.

  • עבור הכופרים שבינינו, זהו יום אבל בגלל המחסור בטלויזיה, אבל גם יום חג – חג הדי.וי.די. אז לכם כל שיש לי לאחל הוא צפיה נעימה!
  • עבור הצמים שבינינו זהו יום אבל (או לפחות יום קריאה ושקט), ולכם אני אאחל צום קל.

ועבורינו? קצת מכל דבר. אני צם, ושאר המשפחה לא. בטח אנחנו ההורים נקרא ספרים, הבת תצרח מכאבים על הגזים שהתחילו לה, נראה קצת סרטים בדי.וי.די (לא בהיסטריה – ענת הביאה רק שניים) ואפילו נחגוג את יום הנישואין ה-8 שלנו – כן, זה יוצא היום.

אז צום קל, צפיה נעימה וגמר חתימה טובה!