אז הילדון רצה gamescom.
בגרמניה.
בסוף הקיץ.
אז טסתי איתו. ביום ההולדת שלי מצאתי את עצמי יושב לידו במטוס וחוגג במסעדה איטלקית בגרמניה עם חברים טובים.
היה שבוע קסום.
לא עשיתי בו כלום.
או כמעט כלום.
זה התחיל בטיסה שקטה. כמעט ולא דיברנו, ולא היה נראה שיש צורך למי מאיתנו.
לקחנו רכב שכור. החלטתי שאני לא דואג למוזיקה הפעם. אז ביקשתי מעמית לבחור מה לשים.
הוא החליט לשים את הפלייליסט שלו וזה היה הפס קול לכל השבוע.
פעם ראשונה ששמעתי באמת מה הוא שומע. מה הוא בוחר בעצמו ואוהב. זה היה מרתק ומשמח. יש לו טעם משובח.
את עמית כמעט ולא ראיתי. הוא רבץ שם כל פעם בחדר אחר בבית שהתארחנו בו אצל החברים עם הילדים שלהם. כל פעם עם מישהו אחר ולפעמים גם לבד.
אני? ישבתי רוב הזמן מול הלפטופ. לרוב באותו חלל עם שי, חבר ילדות. מוציאים כמה משפטים מהפה כל כמה זמן. עם נטע והילדים היו לי גם שיחות מרתקות. למדתי להכיר את כולם שם קצת יותר. לאהוב אותם טיפה יותר ממה שאהבתי כבר קודם.
הלכנו למשחק VR ביחד להזיע. נסענו ל-gamescom ועמדנו שם בתורים השונים.
היה גם משחק מבוכים ודרקונים שעמית העביר. לא שיחקתי כבר בערך 30 שנה והיה מוצלח.
למדתי דברים חדשים על עמית ועל עצמי.
היה מוצלח.