יום אחרי יום, בהפרש של 31 שנים. מיום הולדת אחד… לשני.
לפני 6 שנים, נולדה הבת שלי הבכורה. גאוות המשפחה.
בכל שנה, הגברת הקטנה גדלה עוד יותר ומתבגרת. יש משחקי לוח שכבר צריך להסיר את הרסן – לשחק ברצינות ובריכוז עם הקטנטונת כדי שיהיה סיכוי לנצח אותה. מח חריף יש לילדה – כנראה יותר משל הזקן שלה שנולד 31 ויום לפניה. גאווה כבר אמרתי?
אז מה כבר לאחל?
לילדים היום (והאחת הזאת אינה יוצאת דופן) יש הכל.
אני אאחל לה רק דבר אחד:
סיפוק
מעצמה בעיקר. מהחיים. מהחברים והמשפחה. מהסביבה.
מזל טוב בת שלי! המון שנים מלאות סיפוק שיהיו לך בהמשך הדרך.