אני טס יחסית הרבה. מספיק כדי שאני לא אתגעגע לזה. זה לפחות היה נכון עד לא מזמן – בחודש השישי והשביעי להריון של ענת "התמזל" מזלי לבקר במרכז, מזרח ומערב ארה"ב (בסדר הזה, ובשבוע אחד). גם הייתי בתורכיה, באיטליה, סין, קוריאה, טיוואן והונג קונג. והיום? אני מקורקע…
תמיד העדפתי טיסות ארוכות יותר ומסובכות יותר. כאלה שבסופן כבר לא היה ברור לי איפה התעוררתי בבוקר ולאן אני הולך. שני חברים לעבודה מהצוות שלי טסו היום. כמו פולניות טובות הם התלוננו על הטיסות שלהם ובדקו מי סובל יותר (התמונה למטה מראה השוואה שהם עשו על הלוח בחדר שלי). כדי שלא תתבלבלו – מדובר בפחות משבועיים של נסיעת עסקים.
אני חייב להודות שאני קצת מקנא. גם אני רוצה איזה סיבוב מסובך כזה. בינתיים את הנסיעות שלי אני אעשה מהעבודה לבית (מסתבר שזה לא תענוג גדול בקיץ הזה מסיבות לא ברורות).
אני מוחה!!! אתה צריך לרשום עד כמה אתה שמח לא לטוס ולראות יותר את אישתך המקסימה, החכמה, המתוקה והמושלמת.
זה גם משמח וגם מעציב.
כל טיסה היא כזאת.