הילדה שלנו חולה. יש לה חום. חוץ מזה היא די בסדר – לפחות מבחינה גסטרונומית.

זה לא נעים לראות ילד חולה – בטח לא את שלך, אבל כמו כל אדם אגוצנטרי, אני אשתמש בזה למטרה אחרת לגמרי…

שבוע שעבר הייתה אזכרה לאבא שלי. לפני בערך חודש הייתי גם חולה, ואפילו הספקתי להקיא את הנשמה בפעם הראשונה מזה 13 שנה.

איך כל זה קשור? כשיצאתי עכשיו עם הכלב לסיבוב הלילי שלו, נזכרתי פתאום בשבוע של האזכרה. הייתי אז חולה. זאת הייתה הפעם הקודמת שבה הקאתי את נשמתי. אני זוכר שהדבר היחיד שניחם אותי זה שלא הייתי צריך להגרר לתוך כל התפילות המעיקות שהחליטו לערוך אצלנו בבית בכל שעות היום כשאני הופך למסמר הערב.

בכל אופן, נזכרתי שכמו עכשיו, כשאנחנו בערך כל חצי שעה בודקים לילדה את החום, גם לי בדקו אז את החום יותר מדי פעמים. כשבאו חברים לאזכרה, באותה תקופה שהייתה מרה, מלוחה ומתוקה בו-זמנית, היו כמה שהשאירו לי זכרונות – כאלה שלא שוכחים. מיה, חברה משכבר הימים (מאז החיתולים…), באה לבקר. השעמום גרם לה לתעד את מדידות החום שלי.פשפשתי בקופסת הזכרונות שלי מיד כשחזרתי מהסיבוב עם הכלב ומצאתי את הדף.

שימו לב שהייתי על 39.4 די הרבה שעות…

לכל החברים שלי באותה התקופה, ולאלו שבאו מיד לאחריה כש"ברחתי" לאוניברסיטה: תודה. על הכל.

המשיח הגיע!

סימילק החליטו בשעה טובה להוציא אריזה גדולה למזון תינוקות שלהם. לא עוד לקום באמצע הלילה כל יומייםכ שהילדה בוכה לאוכל ולהתמודד עם יד אחת בפתיחת קופסת השימורים שנקראת "סימילאק טופ 1" (כבר טופ 2, אבל היא גם ישנה יותר בלילה). לא עוד לקנות 4 קופסאות אוכל שמספיקות לשבוע. נגמר. אפשר לקנות "אריזת חסכון".

הבעיה?

קודם כל, זה נראה שהם עשו את זה פשוט כדי להעלות את המחיר של האריזות הדרדלה הקטנות שלהם ב-10-15% במחיר – כולם גם ככה יקנו אריזת חסכון (הילד אוכל את זה חצי שנה במילא, אז איפה ההגיון לקנות לו את זה כל יום – זה לא ירקות טריים מהשדה). אז נותנים "אריזת חסכון" ב"מבצע" (שדומה מאד למחיר הישן), מעלים את המחיר הישן (כדי שנרגיש שיש מבצע), ואז, בשקט בשקט, בעוד חודש-חודשיים, הם יעלו את המחיר של "אריזת החסכון" ואולי יזכו לשקט תעשייתי מהלקוחות שממילא קונים הכל כמו מטורפים.

מעבר לזה, אם באריזות הקטנות היה צריך לדוג את הכפית, אז בגדולות צריך לצלול. במשך שבועיים חשבתי לעצמי: "אריזת חסכון – אה, חסכו עלי את הכפית הקמצנים". ואז מצאתי אותה – בתחתית…

מדברים על חסכון? קופסאות השימורים הישנות שלהם תמיד מלאות עד לאפס מקום – ככה שכשמוציאים את הכפית, חצי מהקופסה בחוץ – מזכיר קצת את השכבה העליונה של הפופ-קורן כשהולכים לסרט וקונים פופ-קורן בינוני+קולה בינוני. מה שמעלה את הסעיף ומלכלך עוד קצת את השיש במטבח שלנו שמזמן הפסיק להתלונן.

איך החסכון הזה מתבטא? באו חכמי הדור, עשו קופסה. אמרו – בוא נכניס לה 2.5 קופסאות רגילות: במקום 400 גרם, נשים 1000 גרם. ככה נעשה אריזת חסכון. הלכו, עשו, שמו כיתוב יפה מבחוץ, הכינו קמפיין שיווק, ואז, כנראה בא המנהל ואמר – תורידו קצת – שההורים האלה יקנו יותר. אז הורידו 100 גרם מהקופסה, השאירו אותה "אריזת חסכון" של 900 גרם (???) והשאירו את הקופסה באותו הגודל. אז נכון – היום זה כבר לא מלכלך את המטבח כשפותחים קופסה חדשה פעם או פעמיים בשבוע, אבל זה מרגיש כאילו רימו אותי בכמות (כמו כל פולניה טובה אני אמצא על מה להתלונן).

אז בבקשה – אם כבר לעשות "אריזת חסכון" – אפשר קצת יותר אגרסיביות במחיר ובחירה של מספרים עגולים יותר לכמות שאתם מוכרים?

כבר שנים שלא ממש יצאנו. סרט פה, מסעדה שם – אבל ממש לצאת – ולחזור אחרי חצות לא ממש יצא.

אפילו בפריז לפני כמה שבועות לא התפרענו והלכנו לישון מוקדם.

אתמול היה שונה. אנחנו מארגנים דרך העבודה כנס בארץ של חברות בינלאומיות שבאות לבצע בדיקות – שבוע שכולו וורקוהוליקים שקטים שבודקים דברים במחשבים שלהם באולם כנסים במלון. עלתה ההצעה שאולי באחד הערבים, נוסיף לאירועים המשמימים הרגילים איזה להקה – ואם כבר, אז כמה חבר'ה שעושים קאברים לשירים של הביטלס. השגנו כרטיסים והלכנו. ביום שישי ב-22:00 בלילה.

כבייבי סיטר הבאנו את אחותי – פינקנו אותה באוכל והצחקנו אותה מספיק כדי שיהיה חשש לחנק (לא טוב לצחוק ולאכול פסטה באותו הזמן). ויצאנו. כהרגלנו, הגענו באיחור למועדון הבארבי בדרום תל-אביב. בשבילי זה היה כמו להגיע לחלל החיצון – מעולם לא הייתי חסיד של דיסקוטקים ומועדונים.

ההופעה הייתה מצויינת. היו ב"אולם" אנשים מכל שכבות הגיל וכולם נהנו. אני ממליץ בחום ללכת.

    
חזרנו אחרי חצות – שעה בהחלט לא שיגרתית. כשיצאנו, היו זאטוטים שחיכו בכניסה כדי להגיע להופעה שלהם. הרגשתי איך הזיקנה שלי נוחתת עלי ושיערות השיבה שלי מלבינות עוד קצת…
והיום, אני כבר בשדה, לקראת טיסה ארוכה למזרח כדי לבדוק עבור הקוראים שלי את מדד המלונות בקוריאה ובסין.

כן, היתרון האמיתי שבלהיות אבא הציג היום את עצמו.

כשענת הייתה עוד בהריון, הלכנו לשילב כדי לקנות מתנה לחברים שנולד להם בן. בעודנו משוטטים בחנות, ראיתי צפרדע חמודה, והחלטתי ללחוץ לה על הפה. הפלא ופלא – היא קרקרה כמו צפרדע! באותו היום, אני חושב שהמוכרות בחנות זכו לחצי שעה של קולות מהסיפור "מלך הביצה"…

היום, ענת הלכה להסתובב בשילב עם כרטיס אשראי (בעיה כשלעצמה), וחזרה עם בגדים חדשים – הילדה שלנו גדלה יותר מהר מפטריות אחרי גשם, וגם הביאה עוד כמה צעצועים לילדה – וצעצוע אחד בשביל אבא.

עכשיו כשאני רואה את זה, אולי כדאי שאני אתגלח ושאשתי היקרה תקנה לי איזה פיג'מה מתנה לחורף (זאת איתי כבר יותר מחצי מהחיים שלי). דרך אגב, לבנות שלום – למרות שהן מוטרדות באופן עקבי ע"י יצור ירוק ומקרקר.
קצת לעדכונים: החלטנו (יותר נכון ענת החליטה ואני הסכמתי בלית ברירה וגם כי היא תמיד צודקת) להפסיק את הבריכה לבת שלנו. בעיקר בגלל הפרצוף הבא שהופיע 3 פעמים ברציפות לחצי שעה כל פעם

אח, ככה זה. הצד שלי של המשפחה ניחן ביכולת שינה מופלאה. קצת מנדנדים (אוטו, אוטובוס, מונית, מטוס, ספה…) ואנחנו נרדמים לגמרי.

כמו שכבר כתבתי בעבר, אחותי הקטנה מגיעה אלינו לארוחות ערב – אוכלת ואז הולכת לישון במיטה שלנו. אתמול היא הגדילה לעשות ונרדמה כשהגיע כבר – עוד לפני האוכל! התמונה המצורפת תעלה לי כנראה בלא מעט צרחות, אבל רצוי לציין שהיא צולמה עם פלאש, והאובייקט בתמונה אפילו לא מצמצה בגלל זה…

דבר אחד כן אפשר לומר על אחותי – היא דודה די טובה. הבת שלנו כבר קיבלה כל מיני קרמים מהחברה שאחותי עובדת בה, חותלות שאפשר לראות בדי הרבה תמונות של חן, חולצות מגניבות שחן לובשת כמעט פעם ביומיים ודיסקים לפעוטות – שיהיה גם מעניין. תמיד אהבתי לפנק את אחותי הקטנה (ולהציק לה בו זמנית), ונראה שזה די השתלם – עכשיו היא מכרכרת סביב האחיינית שלה כשיש לה את הזמן לזה.

אין כמו אחות קטנה (טוב, אולי אחותה הגדולה)

זה נגמר. אחרי 44 נרות ו-6 סופגניות ( לרוב זה יותר קרוב ל-44 סופגניות ).

מה היה לנו?

מעט מדי סופגניות בעבודה.

הביאו הפעם רק ביום הראשון. אני מניח שזה קשור או לדיאטה של הבנות בכח אדם או לצניחה החופשית של המניה (תקופת הצנע עכשיו). זה הביא אותי למצב המביש שלא הייתי מוכן לזה, אז הבוקר, הגעתי לעבודה ועשיתי את דרך החתחתים הארוכה ללחם ארז כדי לקנות סופגניות קטנות במחיר זהב כל אחת (הן היו מאתמול, מה שהפך אותן ליבשות וקרות – לא ממש מספק).

יותר מדי שירים

אנחנו הורים טריים. זה די ברור. אין לנו מושג בשירי ילדים ותינוקות. יש לי הרגשה שאלה שירים שיודעים אותם רב בשני שלבים בחיים: בגיל 0-10, וכשיש ילד בגיל 0-10 בבית. מישהו באמת יודע לדקלם את "מה עוז צור"???

עשינו די הרבה בושות בחג הזה עם הקטנה וכנראה שדי בלבלנו לה את המילים והמצאנו אותם ולפעמים גם באנו עם לחנים חדשים שיתאימו.

אשתי לא צריכה להדליק נרות

לא רק שהיא לא יודעת לבשל, היא גם לא יודעת להדליק נרות. ענת – רק בשבילך מדריך מקוצר:

1. "מדביקים" את הנרות טוב טוב לחנוכיה עם קצת אש שתרכך להם את התחת.
2. מברכים.
3. מדליקים אחרי שמברכים – עדיף עם מלמול "מה עוז צור" ברקע. ורצוי מהר כדי שכשיגיע המשפט השני של "מה עוז צור" כבר לא יהיה צורך להמשיך לשיר.
4. את השמש מדליקים בסוף.

כמה כיף. תחנה הבאה טו' בשבט. או פורים.

מחקר חדש קובע: פנסיונרים בגיל הזהב ששוקלים מעל ה-BMI שלהם (עודף משקל) חיים יותר.

המחקר הוא ישראלי. הוא חדש. לא מצאתי אותו באיטרנט. שמעתי עליו ברדיו בדרך הביתה היום.

מסקנה: אני בבעיה אמיתית.

• לא מספיק שאני גבר (חיים בממוצע 3-4 שנים פחות מנשים)
• לא מספיק שאני שמאלי (חיים פחות , בעיקר בגלל תאונות)
• לא מספיק שאבא שלי נפטר בגיל צעיר (גנטיקה? אינרציה? מזל?)

עכשיו אני גם רזה מדי (לא מעל ה-BMI שלי זה בטוח). מזל שאני הולך לאכול פסטה הערב.

הבהרות:

• אמא, אם קראת את זה – תשכחי. חבל. ואם את לא שוכחת, את יכולה לוותר על הטלפון החינוכי שיסביר לי לא לכתוב דברים כאלה.
• עדי, אם את קראת את זה – תודיעי לאמא שלא תקרא
• חן , כשתקראי את זה, אם תקראי את זה בעוד כמה שנים כשתדעי איך – אני לרוב אופטימי, לא לדאוג.
• ענת, אשתי היקרה – אני מקווה שעכשיו תתני לי לזלול קצת יותר. בעיקר סופגניות.

אח. אין כמו חנוכה בשביל קצת צרבת. שמן, ועוד שמן, ועוד שמן. עם קצת סוכר וריבה.

כרגע המאזן הוא 4:0 לטובת הקיבה שלי. היום הביאו למשרד סופגניות, ועכשיו, אחרי שבועיים של איפוק כל פעם שאני יוצא מחדר הכושר (בבוקר, לפני השמש, כשרק מביאים את הסופגניות לסופר מעל המכון), הגיע הזמן קצת להתנפל. אז הלכתי על 2 ריבת חלב ו-2 תות. היה בסדר נקווה שמחר יהיו עוד

אם נשים לרגע את הצרבת בצד, כשעברתי לגור עם אשתי שתחיה בפעם הראשונה (ככה לפני 9 שנים, כשהתקבלתי לעבודה), מצאתי את עצמי במצוקה קטנה. היא לא חגגה ולא היה חשוב לה יותר מדי לחגוג את החגים האיזוטריים האלה ביהדות. ואני? כל השנים חגגתי, אז האינרציה דרשה את זה. יש כמה חגים שאנחנו חוגגים באדיקות, וחג הצרבת החנוכה הוא אחד מהם.

השנה הוא שמח יותר, פשוט כי המשפחה גדלה ויש יותר עם מי לחגוג ובשביל מי לשמוח…

ילדים מקנאים. כשמגיע ילד חדש כתוספת על הילד הראשון – נוצרות בעיות עם הבכור. אז זהו, שגם אצלנו.

הבכור שלנו זה כמובן בז' – ילד גריאטרי ובלונדיני שמעדיף לישון במרבית שעות היום.

הוא קצת מקנא בירידה בכמות היחס שהוא מקבל ובמיעוט המתנות לעומת הצעצועים שיש לילדה שלנו. מה עושים בנדון? גונבים, משחקים ומחזירים למקום.

חדי העין יבחינו שנעלמו 2 האוזניים של הארנב…