כן, היתרון האמיתי שבלהיות אבא הציג היום את עצמו.

כשענת הייתה עוד בהריון, הלכנו לשילב כדי לקנות מתנה לחברים שנולד להם בן. בעודנו משוטטים בחנות, ראיתי צפרדע חמודה, והחלטתי ללחוץ לה על הפה. הפלא ופלא – היא קרקרה כמו צפרדע! באותו היום, אני חושב שהמוכרות בחנות זכו לחצי שעה של קולות מהסיפור "מלך הביצה"…

היום, ענת הלכה להסתובב בשילב עם כרטיס אשראי (בעיה כשלעצמה), וחזרה עם בגדים חדשים – הילדה שלנו גדלה יותר מהר מפטריות אחרי גשם, וגם הביאה עוד כמה צעצועים לילדה – וצעצוע אחד בשביל אבא.

עכשיו כשאני רואה את זה, אולי כדאי שאני אתגלח ושאשתי היקרה תקנה לי איזה פיג'מה מתנה לחורף (זאת איתי כבר יותר מחצי מהחיים שלי). דרך אגב, לבנות שלום – למרות שהן מוטרדות באופן עקבי ע"י יצור ירוק ומקרקר.
קצת לעדכונים: החלטנו (יותר נכון ענת החליטה ואני הסכמתי בלית ברירה וגם כי היא תמיד צודקת) להפסיק את הבריכה לבת שלנו. בעיקר בגלל הפרצוף הבא שהופיע 3 פעמים ברציפות לחצי שעה כל פעם