כבר שנים שלא ממש יצאנו. סרט פה, מסעדה שם – אבל ממש לצאת – ולחזור אחרי חצות לא ממש יצא.

אפילו בפריז לפני כמה שבועות לא התפרענו והלכנו לישון מוקדם.

אתמול היה שונה. אנחנו מארגנים דרך העבודה כנס בארץ של חברות בינלאומיות שבאות לבצע בדיקות – שבוע שכולו וורקוהוליקים שקטים שבודקים דברים במחשבים שלהם באולם כנסים במלון. עלתה ההצעה שאולי באחד הערבים, נוסיף לאירועים המשמימים הרגילים איזה להקה – ואם כבר, אז כמה חבר'ה שעושים קאברים לשירים של הביטלס. השגנו כרטיסים והלכנו. ביום שישי ב-22:00 בלילה.

כבייבי סיטר הבאנו את אחותי – פינקנו אותה באוכל והצחקנו אותה מספיק כדי שיהיה חשש לחנק (לא טוב לצחוק ולאכול פסטה באותו הזמן). ויצאנו. כהרגלנו, הגענו באיחור למועדון הבארבי בדרום תל-אביב. בשבילי זה היה כמו להגיע לחלל החיצון – מעולם לא הייתי חסיד של דיסקוטקים ומועדונים.

ההופעה הייתה מצויינת. היו ב"אולם" אנשים מכל שכבות הגיל וכולם נהנו. אני ממליץ בחום ללכת.

    
חזרנו אחרי חצות – שעה בהחלט לא שיגרתית. כשיצאנו, היו זאטוטים שחיכו בכניסה כדי להגיע להופעה שלהם. הרגשתי איך הזיקנה שלי נוחתת עלי ושיערות השיבה שלי מלבינות עוד קצת…
והיום, אני כבר בשדה, לקראת טיסה ארוכה למזרח כדי לבדוק עבור הקוראים שלי את מדד המלונות בקוריאה ובסין.