הפעם זה היה בשבת. השארנו את הילדה עם סבא וסבתא ויצאנו לנו לארוחת בוקר וסרט.
ארוחת הבוקר כרגיל הייתה מצויינת ולוותה בישיבה של שעה על רעיונות של איך לפרסם את העסק החדש של ענת. אחר כך, קפצנו לראות את מצפן הזהב. עוד סרט שמתחיל בטרילוגיה של 3 ספרים, הפעם של מישהו בשם פיליפ פולמן (הספרים כאן).
גם הפעם, כמו באבק כוכבים, מדובר בעולם קצת שונה משלנו שמתנהג אחרת. לאנשים יש יצור שקוראים לו דמון, שהוא חיה שמלווה אותם ומשקפת את הנשמה שלהם – רק מחוץ לגוף. במלים אחרות – סרט מלא באפקטים וגרפיקת מחשב. היה נחמד מאד – אפילו מעניין (למרות שידעתי את הסוף). השחקנים היו לטעמי מצויין ודי קלעו למחשבות שלי מקריאת הסיפור במיוחד אהבתי את המכשפה – לשחקנית יש מבט חודר שמתאים לדמות. לפי הזכרון שלי, הסרטים הבאים עלולים להוות אתגר לא קטן לאנימטורים שלהם…
בניגוד ליובל (שההיכרות שלי איתו מסתכמת בלקרוא את הבלוג שלו, להשאיר תגובות אצלו ולקבל תגובות ממנו), אני דווקא די בסדר עם סרטים שנגמרים באמצע – לפחות כשאלה סרטים לפי ספרים שיצא לי לקרוא. למי שאוהב פנטזיה – שילך לראות. לאלה שלא – תמיד תוכלו ללכת לסבול באיזה סרט צרפתי מיגע.
כמו שכבר 
(טוב, אולי אחותה הגדולה)
).
