מסתבר שהכותרת הזאת די אהובה עלי…
חזרתי הביתה אחרי 4 לילות ו-3 ימים מארה"ב – מעט זמן לכל הדעות (אבל בערך 5% מהחיים של הבת שלי באותו הזמן).
מה גיליתי בבית?
- בגדים מתחילים להפסיק לעלות על הבת שלי – באופן מדאיג.
- היא מחייכת יותר (יש!)
- אמא שלי באה לבקר…
האחרון זה הנושא המדאיג. אמא שלי באה לבקר…
היא החליטה מהביקור הקודם שהילדה כבר גדולה מדי לבגדים שלה ושהחורף התחיל (זה היה לפני שהחורף התחיל – למרות הברקים והרעמים שיש עכשיו בחוץ).
אז היא הפכה את הבית שלה ומצאה את השמיכות ששימשו אותי ואת אחותי הקטנה כשהיינו ילדים – והביאה אותם. היא גם הגדילה לעשות והלכה לקנות בגדים – כאלה שבטוח לא יהיו קטנים עליה (כתוב עליהם 18M).
התוצאה? מישהו איבד פרופורציה וזה לא אני 
אפשר לראות כמה הילדה קטנה יחסית לשמיכה שלה – אנחנו פוחדים לאבד אותה. את הבגדים כנראה שנאלץ לשמור לעוד שנה בערך…
אז כולם דואגים. קר בלילה, והילדה אסור לה להתקרר (קונספט פולני ידוע), אז צריך שמיכה עבה – כזאת שתכסה ותחמם אותה טוב טוב. הבעיה היחידה היא שאף אחד לא סיפר לבת שלנו שהיא צריכה לישון מתחת לשמיכה. אז כל בוקר, אנחנו פשוט מוצאים אותה ככה:
לשם העדכון, גיליתי שחזרתי שהיא עדיין טוחנת סימילאק כמו שהכלב שלנו אוכל פרופלאן – היא אפילו לא נושמת בין שלוקים. אולי היא בעצם לברדור ולא תינוקת? והיא ממשיכה לעשות גרעפסים מכל הלב – כאלה שיכולים אפילולהתחרות באלה של אחותי הקטנה.