היום היה היום הראשון בחוג הראשון של חן. נכון – היא כבר הלכה לעיסוי תינוקות, אבל זה היה סדנא (4 פגישות). לקחנו אותה לחוג שחיה. כמו בסדנא, גם הפעם השר לענייני רווחה ותרבות (אשתי היקרה כמובן), חפשה, השוותה ובחרה. הלכנו לתל השומר – אולי בגלל הנוסטלגיה מחדר הלידה ואולי סתם כי זה קרוב.

כמה אובזרבציות ראשונות:

1. זה במרכז השיקומי בתל השומר – מקום קצוות… בקצה האחד התינוקות ובקצה השני הגריאטרים.
2. זה באמת קרוב, אבל יש תוספת בונוס למחיר – עלות החניה בתל השומר.
3. המדריכה צריכה להיות מכ"ית בצבא ולא "גננת" בבריכת שחיה.
4. זה מפחיד. איך זורקים ילדה כ"כ קטנה, חסרת אונים ובעלת ווליומים ברגעי משבר לתוך המים?
5. חורף זה לא בעונה. אין בגדי ים חד פעמיים בשום מקום.

את מרבית שעות היום העברנו בחיפוש אחרי בגדי ים. ב-2 סניפים של שילב, 2 סניפים של סופר פארם וסניף נוסף של ניו-פארם אין אותם. התווכחתי עם המוכרים וניסיתי להסביר להם שנכון שזה חורף, אבל יש בריכות מקורות. כלום לא עזר… ענת התקשרה ליבואן של האגיס בארץ – הוא ידע לומר שיש מחסור זמני (באמת? לא שמנו לב). הודענו שלא נוכל להגיע ואז אמרו לנו שיש להם אחד ספייר.

הלכנו שמחים לחוג. גילינו שהבגד ים הספייר שיש להם הוא לחצי שנה או יותר – זה היה לה כמו פיג'מה.

בכל אופן – הילדה הייתה בשוק אבל נהנתה (כנראה – היא לא בכתה).

המים היו חמים. אני חושב שזה בגלל שהיינו בחוג האחרון. ב-6 הקבוצות לפני זה הילדים בטח דאגו להשתין מספיק כדי שלנו יהיה כבר חם – החיים הטובים.

החצי שעה הזאת היא בעצם 3 שעות, אם מוסיפים את כל הטררם לפני ואחרי, אבל היה שווה – חזרנו עייפים אך רצוצים.

וכן – סבים וסבתות – התמונות נמצאות כאן.