מאיפה אני אתחיל?

עכשיו כשאנחנו ביישורת האחרונה לקראת הלידה, לענת יש פתאום יותר זמן פנוי: היא סיימה את הקורס בליקויי יציבה, היא הפסיקה לעשות בלט (עדיין עושה יוגה, פילאטיס, הליכות וחדר כושר), היא הפסיקה לעבוד בגל העתיד (הם דרשו את זה מהשבוע ה-38).

אז מה עושים בקיץ בשיא החום? הולכים לים. רואים סרטים. הרבה. השבוע היא הביאה סרט מתח, ובטעות לא שמה לב שהוא צרפתי… אמא – הסרט נקרא "אל תגלה" – תלכי לראות את עוד עלולה לאהוב אותו.
בכל אופן, עד עכשיו היה מדובר בעיקר בסרטי פעולה, כאלה עם מספיק דם כדי להרגיע אותי. אבל בגלל כמויות הסרטים שראינו בחודשים האחרונים, כל מה שנשאר בבלוק בסטר זה קומדיות טפשיות או סרטי איכות. קומדיות טפשיות לא נראה, ואת סרטי האיכות אני אישית מעדיף לשמור לפנסיה (אני סובל מספיק גם בלי זה).

אז מה יש לי נגד סרטי מתח צרפתיים?

1. הם ארוכים. זה יותר משעתיים סרט!
2. הם צרפתיים.
3. הם נמרחים. זה מרגיש כמו לראות את אהבה בשחקים היום ולא להבין למה הוא כ"כ איטי. נמרחנו על הספה בציפייה שהסרט יתקדם. בשלב מסויים אפילו לחצנו על fast forward כדי להזיז קצת דברים.
4. זה לא סרט אמריקאי. לא האכילו אותי בכפית, ניסו לספר רק חצי מהתוכן, ולנסות להשאיר אותי ככה עד הסוף כדי שאני אתעצבן עוד יותר.

מה למדתי מהתענוג הזה?

לא לראות יותר סרטי מתח צרפתיים