אין ברירות.
כולם שולחים לה השנה שנהטובה. בעיקר בכל מיני דרכים כמו אימייל (=סבבה) ופייסבוק (=איכס).
אז אולי כדאי להיות קצת נחמד ולהחזיר.
אז אם כבר הגעתם לכאן. ואפילו הספקתם לפני החג. או אולי בימים הנוראיים. או בכיפור. או קצת אחריו.
אז פשוט שתהיה לכם שנה טובה ומקסימה.
תארו לעצמכם.
החופש הגדול מגיע.
הילדה נשלחת הביתה מהגן ואפילו מה"קייטנה".
האבא נשלח הביתה ל"חופשה כפויה" מהעבודה.
ואז בדיוק.
משפצים.
החלטנו שהגיע הזמן להחליף את הג'קוזי הדולף שעמד לו בצמוד לחדר השינה שלנו ללא שימוש כבר כמה שנים. אפילו תכננו לגמור את כל העבודה לפני פסח (=לפני חצי שנה). אז לא יצא. אבל עכשיו, רגע לפני התינוק החדש, כמו כל הורים שדוגרים, החלטנו לשנות ולגוון – "להכין" את הבית לרך הנולד.
הבאנו את "מעצבת הבית" שלנו – זאת שאנחנו קוראים לה כשצריך לבצע החלטות עיצוביות: מה יהיה הצבע של הספה החדשה, על איזה קיר לתלות את התמונה שרק עכשיו קנינו ואיך לשבור ולבנות מחדש את הקיר בסלון. הפעם ביקשנו מקלחת. גדולה. מאד. עם דוש גדול מלמעלה. כזה כמו במלונות השווים באמת במזרח.
מה שלא אמרו לנו במפורש זה שאנחנו עומדים לגור בערך שבועיים באתר בנייה. כל המשפחה. בלי ממש יכולת לברוח – כי חופש גדול עכשיו, וכולם בבית.
חדר האמבט החדש, לפני קרמיקה על הספסל במקלחת, ארון אמבט, דלת ואסלה.
התפזרנו לנו ברחבי הבית, מחפשים מיטות לישון עליהם. מנקים את הרצפה בבית כל שעתיים מחדש בלי שזה יעזור. חיים כמו חוראנים.
חדר השינה שלנו…
הפועלים עזבו ביום האחרון של החופש הגדול. ואז החל סבב הנקיון. כרגע, עוד אין ארון אמבט וגם לא סגרו את המקלחת. אנחנו עושים מקלחות משפחתיות – יש מקום. ואת המתקינים? אני מנסה לדחות לאחרי החגים – כדי להינות עוד קצת ממקלחת ענקית.
לפני כשבועיים, במסגרת "מה נעשה עם חן בחופש הגדול" ותוך כדי טיפול בבעיית "צריך כמה שיותר מהר לעשות את השינויים בחיי הילדה לפני שאחיה יוצא לעולם", הוחלט להחליף לחן את הכסא שלה.
לצרכי תזכורת, אנחנו מדברים על כסא הטייס ששירת אותנו בשנתיים האחרונות:
אז הלכנו עם הילדה אחרי הקניות לבחור כסא חדש. יצאנו עם שלושה – אותו הכסא בצבעים שונים: ירוק, כתום וורוד. חן החליטה בעצמה לאיזה אוטו ילך כל צבע.
את הפרצוף הספציפי הילדה בחרה לבדה…
הכסא החדש נותן לה שטח גדול יותר באוטו ואוטונומיות רבה יותר – רוב הדברים שנופלים לה היא מסוגלת להרים עכשיו לבד.
עכשיו רק נשארת השאלה איפה לעזאזל מאפסנים את הכסאות הישנים בשנה הקרובה, ונזכרים שוב איזה טעות זו הייתה לרכוש בית בלי לקנות יחד איתו גם מחסן.
השבועיים של החופש הגדול עומדים להסתיים. מה נעשה כשהילדה תהיה בבית הספר ויהיה מדובר בחודשיים – אין לי מושג. הספקנו לעשות איתה הכל וכלום בו זמנית.
לפני כמה ימים, ארזתי את הילדה ולקחתי אותה לדיזינגוף סנטר, לפגוש את "דודה עדי" ולהסתובב קצת בקניון.
היא הייתה צריכה כבר נעלי קרוס חדשים – התחילה להתלונן שאלה שיש לה לוחצות על הרגל. אחרי ארוחת בוקר בקניון, נכנסנו לחנות קרוקס וחיפשנו. מסתבר שהילדה נמצאת עכשיו "בין מידות". יש לה מידה 9, והיום הנעליים של קרוקס מגיעים או 8-9 או 10-11. הפתעה – 8-9 משאיר אותנו באותו המצב והגדולות יותר – היא שוחה בהן. הוחלט לחכות קצת עם הנעליים.
חן צדה בעיניה זוג אחר של נעלי קרוקס – מאלה ה"יפות" ליציאה. היא החליטה בלי להתבלבל שהיא רוצה אותן. נעלי בובה סגולות, עם 3 חורים של קרוקס מקדימה, כשבאחד מהם יש "יהלום".
אז שילמנו את ה-200 ש"ח שהן עלו, אחרי הצטרפות למועדון והנחה משמעותית – הקרוקס האלה די יקרות בשביל חתיכת פלסטיק.
בכל אופן, ההחלטה המיידית של הילדה היה ללכת עם הנעליים החדשות בשבת להצגה עם סבתא.
כשדודה עדי התפתנתה, היינו כבר אצלה בחנות. שאלתי את הילדה אם בא לה שדודה עדי תעשה לה לק על הציפורניים. התשובה החד משמעית הייתה "כן".
אז יש לק, ויש אפילו פרחים עדינים.
חן הייתה ממושמעת מאד – לא נגעה בציפורניים כדי שהלק יתייבש (גם יומיים אחרי). ביקשה שאני אגרד לה בראש כדי לא לגעת עם האצבעות. היום – כמעט שבוע אחרי, היא עדיין שואלת אם הפרח ירד כשהיא תשטוף את הידיים או תעשה אמבטיה.
גידלנו גברת בבית. ילדה אמיתית עם כל הגינונים. כל התכנונים על ילדה שלא תהיה דבוקה לצבע ורוד לא ממש עבדו – הבת שלנו אוהבת בגדים ורודים, נעליים ורודות, גלידה ורודה בטעם תות ורוצה לעלות על אוטובוס ורוד.
מגונדרת 
היום כבר לא משתמשים בעונשים.
היום מציבים גבולות לילדים.
היום מחנכים ילדים אחרת.
אולי בגלל זה, מיד כשהבת שלנו קיבלה את בית הבובות הגדול והחדש שלה ליום ההולדת מהדודה שלה, היא התחילה לארגן את כל הבובות במסדר ושמה אותן לישון. היא דאגה שלכל אחד תהיה מיטה – אלה שלא היה להן – היא מיד ארגנה דפים, מחשבי כיס ועוד מיני משטחים כדי להניח אותם.
אבל במיטה הראשית – המקום בבית הבובות שנפתח למיטה זוגית, היה שמור לשני הבנים שבחבורת הברביות הבלתי נגמרת שלה:
ועכשיו לשאלה קוראים יקרים:
מה בדיום אנחנו אמורים להגיד לילדה? שעדיף לשים את שלגיה לישון עם אלאדין (מה שיעצבן את יסמין – ברבי שעדיין אין לבת שלנו), או שזה טבעי שגברים ישנו ביחד במיטה זוגית?
ילדה שלי, את כבר בת שלוש.
מתי יצא לך (או אם בכלל יצא לך) לקרוא את הפוסט הזה – אין לי מושג.
אומרים שאני לא אומר דברים לאנשים. שאני את מרבית השיחות מבצע בראש שלי ולא מוציא אותן לפועל. צודקים. אולי הפעם, במקום לשמור אני אכתוב כאן קצת. שתדעי, אם יצא לך לעבור פה במקרה עוד איזה עשור או שניים או יותר.
שלוש. כבר גדולה. ענקית. כל יום אני מתמוגג מחדש ומופתע מכמה את מבוגרת. מהמוח החד שלך, מהזכרון ומשמחת החיים. הזמן לא מרחם. הוא לא נותן להשאר ברגע. להינות ממך – כי כל יום שעובר את גדלה – מעניינת יותר – שונה. אם היה אפשר לפחלץ אותך ולאפשר לך לגדול לפי הצורך, הייתי אוצר כל יום לשנה שלמה. נהנה ממך מספיק ואז ממשיך הלאה. אבל אי אפשר.
תגדלי ילדה שלי. תמשיכי להיות מדהימה כמו שאת, ואל תשכחי לפזר חיוכים ושובבות לכל עבר – השאר כבר יסתדר.
המון מזל טוב.
אבא.
זה חודש של מספרים.
אני עולה מספר. הבת שלנו עולה מספר. וחוגגים את המספרים.
הדבר היחיד שהמספרים האלה אומרים הוא שעברה לה עוד שנה. הזמן חלף לו והוא לא יחזור עוד.
כשמגיעים אלינו עובדים חדשים, רובם כבר צעירים ממני בהרבה. אני זוכר שכשהגעתי לעבודה, המנהלת שלי עברה בשמחה רבה בין החדרים והתגאתה שיש לה את המתכנת הכי צעיר בחברה. הפכתי גם לראש הצוות הכי צעיר, ואני חושב שגם למנהל המוצר הכי צעיר. עכשיו? אני זקן השבט. זה שפונים אליו כשיש צורך בזיכרון הארגוני. כבר כמעט 12 שנה בחברה. ראיתי כמעט הכל.
ממרום שנותי הרבות, נראה שהרבעון הראשון לחיי, שהסתיים לו אך לפני 4 שנים היה קצר מדי. חמק. ברח. ובכל זאת הספקתי בו קצת…
ילדה מקסימה. אישה. עבודה מאתגרת. בטחון כלכלי.
מה אוכל לאחל לי לשנה הבאה? אין לי מושג.
יותר מהכל. ועוד ילד. בן. שיהיה מקסים כמו אחותו המשגעת.
אה כן. ואם אפשר שהשיער יגדל קצת יותר באיטיות ושפחות שערות שחורות יחליטו להלבין השנה. זה לא נחמד להזכר שהזמן לא מחכה.
המתכון הזה מופיע כאן לא כי מישהו ביקש אותו, אלא פשוט בגלל שאחרת אני לא אמצא את הפתק עליו הוא רשום.
את המתכון קיבלת י מעמית לעבודה
המפתיע הוא, שעבור מישהו סכרתי, הוא אופה עוגות יומולדת שוות ומלאות טעם (וסוכר).
המתכון קיבל ציון 12 מאשתי, שמבינה דבר או שניים בעוגות שוקולד-יומולדת (או לפחות זה מה שהיא מנסה תמיד לשכנע אותי). אפיתי אותה כבר 3 פעמים, ל-3 מסיבות היומולדת של הבת שלנו השנה. בכל המקרים התוצאות יצאו מצוינות.
מערבבים את כל המצרכים (עדיף בסדר בו הם מופיעים) ויוצקים לתבנית משומנת. אופים בחום בינוני 35-40 דקות. מצפים בקרם ומקשטים.
את הקרם עשיתי 3 פעמים באופנים שונים. פעם ראשונה, עם רופסת אינסטנט קרם וניל. פעם שניה עם מיכל שמנת מתוקה ו-150 גרם שוקולד מומס. פעם שלישית עם 150 גרם שוקולד מומס, חצי כוס חלב וכף קורנפלור (לא היה שמנת). בכל המקרים יצא טוב.
במסגרת חודש-יומולדת-3-של-חן, הגיע רגע המסיבה בג'ימבורי. ההפקה.
החלטנו על צעדים – הג'ימבורי שהילדה מבלה בו כבר שנתיים. סגרנו מקום מבעוד מועד. עשינו רשימת מוזמנים. הודענו. חיפשנו מפעילה. וכל מה שנותר זה עוגיות…
מזל שסבתא הגיע כדי להכין עוגיות עם הילדה – איתנו, היא מעדיפה טלויזיה.
לעוגיות הצטרפו יום מאוחר יותר צלחות עם הפתעות לילדים המבקרים: חן דאגה למלא את כל הצלחות מכל טוב:
חן בחרה בעצמה את הצלחות כשעשינו קניות – נסיכות עבור הבנות וספיידרמן עבור הבנים.
התארגנו על עוגת יומולדת. אמא בדקה בקפדנות את מינון הסוכר בקרם והילדה בחרה קישוטים.
ויאלה לג'ימבורי…
היה כיף.
שאר התמונות יחד עם כל שאר תמונות היומולדת.
עוד שנה חלפה.
כמעט.
ושוב עולות השאלות מכל מיני קרובי משפחה לגבי "מה לקנות לצחי ליומולדת". שאלה שכזו הגיע בדיוק כשהייתי בדרך להוציא סכום יפה באמזון באינטרנט לעוד בוכטה של ספרים. ואז עלה הרעיון – כרטיסי מתנה של אמזון!
אז מי שרוצה להשקיע בי (באמת שלא צריך, אבל אם כבר אתם בכיוון), הדרך הטובה ביותר היא לשלוח לי במייל כרטיס מתנה של אמזון. למאותגרים טכנולוגית, הנה מדריך קצר וידידותי.
