זה חודש של מספרים.
אני עולה מספר. הבת שלנו עולה מספר. וחוגגים את המספרים.
הדבר היחיד שהמספרים האלה אומרים הוא שעברה לה עוד שנה. הזמן חלף לו והוא לא יחזור עוד.
כשמגיעים אלינו עובדים חדשים, רובם כבר צעירים ממני בהרבה. אני זוכר שכשהגעתי לעבודה, המנהלת שלי עברה בשמחה רבה בין החדרים והתגאתה שיש לה את המתכנת הכי צעיר בחברה. הפכתי גם לראש הצוות הכי צעיר, ואני חושב שגם למנהל המוצר הכי צעיר. עכשיו? אני זקן השבט. זה שפונים אליו כשיש צורך בזיכרון הארגוני. כבר כמעט 12 שנה בחברה. ראיתי כמעט הכל.
ממרום שנותי הרבות, נראה שהרבעון הראשון לחיי, שהסתיים לו אך לפני 4 שנים היה קצר מדי. חמק. ברח. ובכל זאת הספקתי בו קצת…
ילדה מקסימה. אישה. עבודה מאתגרת. בטחון כלכלי.
מה אוכל לאחל לי לשנה הבאה? אין לי מושג.
יותר מהכל. ועוד ילד. בן. שיהיה מקסים כמו אחותו המשגעת.
אה כן. ואם אפשר שהשיער יגדל קצת יותר באיטיות ושפחות שערות שחורות יחליטו להלבין השנה. זה לא נחמד להזכר שהזמן לא מחכה.