ילדה שלי, את כבר בת שלוש.
מתי יצא לך (או אם בכלל יצא לך) לקרוא את הפוסט הזה – אין לי מושג.
אומרים שאני לא אומר דברים לאנשים. שאני את מרבית השיחות מבצע בראש שלי ולא מוציא אותן לפועל. צודקים. אולי הפעם, במקום לשמור אני אכתוב כאן קצת. שתדעי, אם יצא לך לעבור פה במקרה עוד איזה עשור או שניים או יותר.
שלוש. כבר גדולה. ענקית. כל יום אני מתמוגג מחדש ומופתע מכמה את מבוגרת. מהמוח החד שלך, מהזכרון ומשמחת החיים. הזמן לא מרחם. הוא לא נותן להשאר ברגע. להינות ממך – כי כל יום שעובר את גדלה – מעניינת יותר – שונה. אם היה אפשר לפחלץ אותך ולאפשר לך לגדול לפי הצורך, הייתי אוצר כל יום לשנה שלמה. נהנה ממך מספיק ואז ממשיך הלאה. אבל אי אפשר.
תגדלי ילדה שלי. תמשיכי להיות מדהימה כמו שאת, ואל תשכחי לפזר חיוכים ושובבות לכל עבר – השאר כבר יסתדר.
המון מזל טוב.
אבא.
מזל טוב אבאל'ה 🙂
בדיוק בשביל זה אני כותב את שני הבלוגים שלי (שלמעשה לא עדכנתי המון זמן)… מי יודע מתי יאיר ומאיה יקראו אותם, אבל כשהם יקראו – הם יידעו 🙂