איך הזמן עובר. שבוע שעבר, התחילו חגיגות גיל 3 של הבת שלנו.
מיום ליום היא גדלה, ואנחנו מוצאים את עצמנו חושבים על פתרונות איך לעכב את הזמן. כרגע, לפחלץ ולשמור כדי שלא תגדל נראית כמו אופציה מנצחת.
ובכל אופן. זה התחיל ביומולדת בגן. כמעט 3 שבועות לפני התאריך ה"מקורי" – בשבוע האחרון של הגן, לפני הקייטנה בגן. זה המשיך ביומולדת אצל הסבתא – כנראה כדי להפטר מהמשקל העודף של המתנות הקצת גדולות.
הילדה שלנו, ב"בוקר שאחרי", משחקת בבית הבובות החדש.
ובהמשך? חגיגה בג'ימבורי ואולי גם משהו קטן למשפחה.
ההפקות האלה כבר מעייפות.
בגן היה טקס מרגש – כזה שלא זכיתי להיות בו כילד או כאח. הגן שאשתי בחרה באמת הטוב ביותר אצלנו בגבעה – רואים את זה בהקפדה על הפרטים וברגישות שהופעות כאלה מתבצעות.
זה אולי השעה, או העובדה שאני שוב מתקתק על המקלדת ממלון אי שם בחו"ל, אבל נראה לי שמיציתי את ההשתפכות על היומולדת הזה.
להיות אבא זאת המתנה הכי גדולה שאני קיבלתי עד כה. ואם ככה נראה גיל שלוש, אני מניח שהעתיד יהיה אפילו ורוד יותר.
התמונות מהיומולדת נמצאות כאן. בעוד שבועיים, אותו הלינק יכיל גם את התמונות מהג'ימבורי.
מזל טוב! גם לטעמי (ומנסיוני), גיל 3 הוא השיא של המתיקות, החמידות וכו', ואוטוטו המצב מתחיל להידרדר… 🙂