קיבלתי את הספאם הזה הבוקר:

Yes, We Can !

http://hayeruka-meimad.org.il/node/277?utm_source=m&utm_medium=e&utm_campaign=T

http://www.youtube.com/watch?v=a9U_ri_7PZM

—

this message contains political information and is legally sent.

to remove your address from our list, please send an email to reply.to.tym@gmail.com

with the word REMOVE in the subject.

 כמה תובנות:

• מרוב מפלגות ירוקות לא רואים את היער. או שזה בגלל זיהום האוויר החמור או כריתת העצים באמזונס. בכל אופן – לא ממש יעבוד ה-yes we can של הירוקים. מצטער.
• אני מחבק עצים ואני לא חושב שאני אבחר בהם. אולי בגלל השלטים המוזרים שלהם בתל אביב עם 5 ראשים בפוטושופ מזעזע.
• למה בדיוק קיבלתי את המייל הזה? לא זכור לי שנרשמתי בשום מקום. גם לא אמרתי שאני מסכים לשום סוג של התכתבות שהיא עם אף אחת מהמפלגות. הייתכן שמפלגה בישראל עוברת על החוק? ועוד רושמת ברוב חוצפתה שההודעה נשלחה על פי חוק?

מכירים את שלטי החוצות האלה שמתחלפים להם בצמתים? כדי שתוכלו להשתעמם בתוך האוטו יותר זמן?

אז למי שלא ספר עדיין, יש שם 3 פרסומות מתחלפות.

היום בבוקר, מחוץ לחדר הכושר, יש כזה שלט אחד. מסתבר שכולם היו לחוצים לנסות ולשכנע את הקול הצף שלי לבחור בו. אני חייב לומר, שהשלט המשולש הזהדי ממצה את  הבחירות הפעם.

•  ביבי חסר. זה כנראה בגלל שהוא ראש הממשלה, אז אין לו הרבה על מה להתחרות. אני גם לא ממש רוצה עוד סיבוב שלו על המדינה. פעם אחת הספיקה.
• גם ברק לא פה. העבודה בכלל קיימת? זה נראה שכל מה שיש היום מהעבודה זה את ברק, וגם זה רק אם הוא יסכים להיות ראש ממשלה.
• למרץ אין את מי להציג בפרונט? רק כיתוב? המממממ.
• ליברמן. הוא גם מופיע במרץ. נראה שעושים לו פרסומת חינם. זה רק אני או שמבחירות לבחירות הוא נהיה יותר מפחיד?
• יכלו לפחות לחלק את השלטים ביניהם ולא להופיע בדיוק באותו המקום.

טוב, אז ככה.

זה לא שאני טס לתורכיה כל שנה. אני שם רק כשהעבודה מחליטה שיש שם נופש שנתי (פעמיים עד כה בעשור האחרון). אבל ההתנהגות הדי תמוהה של ראש ממשלת תורכיה ארדואן, לא יכולה שלא להעלות בי תהיות.

אז לפחות בניגוד למקטרגים האחרים הוא החליט להודיע בפומבי שהוא קצת אנטישמי כלפינו. כל מה שיש להגיד לו זה תודה רבה.

באמת.

עכשיו, בפעם כמעט הראשונה, מסתמן הסיכוי, שאולי, לרגע קט, למספר ימים, לא הרבה, יהיה פה (או יותר נכון שם) חרם צרכנים כחול לבן. כזה שיחזיק לפחות עד הבחירות. חבל שלא יותר מזה. נראה שהאנטישמיות שם עובדת שעות נוספות.
במצב הדי ג'יפה של הכלכלה היום, זה מה שהייתה זקוקה לו התיירות בתורכיה – עד כדי כך שבעלי מלונות התחילו להתחנן שנבוא. האמת? לא הבנתי למה. כמה כבר ישראלים מגיעים לשם כשכל האירופאים גילו את תורכיה?

מסתבר, שבשנה, מטיסה אל על (או נתב"ג – אל תתפסו אותי במילה) 700,000 ישראלים לתורכיה. 700,000. זה בערך 10% אחוז מהאוכלוסיה כאן. 1 ל-10. זה כמעט כמו סרטן השד בנשים (1 ל-9). מגפה.

אז עכשיו, יון תהפוך לתורכיה החדשה. זה אפילו יוסיף עוד קצת מרמור בין שתי המדינות האלה. המשעשע הוא שארגוני העובדים החליטו "להחרים" את הנופשים של העובדים בתורכיה. כן בטח. זה לא שכבר ביטלתם את הנופשים, יחד עם הקפה, טלפונים, שעת הנקה, קורסים ושאר ירקות.

אפשר רק להודות לארדואן. עכשיו אולי נלמד שחרם צרכנים אפשרי ואפילו יעיל.

לא בדיוק, אבל יש צורך להסביר…

אני קורא בחודשים האחרונים בלוג באנגלית בשם WifeAdvice. זה בלוג של זוג נשוי, היא – the wife והוא – the donkey. השבוע, העמיד החמור בבלוג את "רצף תגובות הטלפון של בן הזוג".

תוכלו לראות בבלוג שלהם את הרצף הרלוונטי. פניתי אליהם, וקיבלתי את האישור לתרגם את הרצף לעברית. בפוסט הנדון, החמור מנסה להציב בעלים שונים על קו ובו התגובות שלהם לשיחה מהנשים בחייהם: מהמתעלים ועד למתחנחנים.

מה אני יכול להגיד? אני נמצא איפשהו בין חסר ההתלהבות למרגיע, כנראה עם נטייה לעבר המרגיע.

גברים – מצאתם איפה אתם?

נשים – מצאתם את הבעל שלכם או שהוא פשוט לא עונה?

היום בחדר הכושר (כן, אני עדיין מתמיד), התפתחה שיחה עם אחד מהז'לובים המקומיים. ספציפית, אחד שהוא גם מדריך כושר פרטי ומורה לפילאטיס. בגלל שאני נשוי למורה לפילאטיס, היה לי אפילו שפה משותפת איתו.

מסתבר שהוא הוצי "קצת" כסף על האוטו השבוע, והייתה לו אפילו יציאה טובה בנושא.

מוסכניקים זה כמו רופאי שיניים. אתה מגיע לביקור ואתה לא יודע כמה זה עומד לעלות לך בסוף – בטוח ימצאו משהו שזקוק לשיפוץ.

כמה נכון…

החודש יש לי טיפול לאוטו. מזל שאת השיננית הזזתי בחודשיים.

מצטער, אבל נגמרו לי הדמעות.

תמיד חשבתי שאני נוטה לעבר השמאל, אבל סבב הלחימה האחרון הפך אותי לימני יותר. אין בי שום צער או כאב על הסבל של הפלשתינאים בעזה. מצטער. באמת.

לא רואה מה אכפת ליהודים טובים כאן ממה שקורה להם שם בבור שהם חפרו לעצמם לבד.

היום דיברתי עם מישהו שחזר משם מהמילואים. מסתבר שאחרי שצה"ל הודיע להם שהוא בא עם כרוזים מהאויר,עזבו כל התושבים את הבתים, אבל לא לפני שסגרו את כל החלונות והדלתות והשאירו את הגז פתוח – רק כדי שהחיילים שיכנסו יסתכנו בפיצוץ. וזה מבלי לדבר על כך שכל בית היה ממולכד.

איזה אזרחים יש שם? איזה חפים מפשע בדיוק?

לא כיף להרגיש את חוסר החמלה הזה, אבל זה מה יש.

משפחה זה מושג פלואידי ודינאמי.

בעבר, היינו משפחה של 5 נפשות: 3 ילדים, אבא ואמא.

ואז אבא נפטר, והמשפחה קטנה.

התחתנתי, ופתאום היא גדלה קצת יותר – ולא רק באדם אחד.

נולדה לי בת, ושוב המשפחה גדלה וקטנה בו זמנית.

אז השבוע, לפני שהגעתי לוגאס, הייתה לי עצירה של יום בלוס אנג'לס. הלכתי לבקר משפחה. לא שלי – של אשתי.

דודים שלה גרים שם, וגם בת דוד שלה שהייתה בהריון די באותה תקופה עם תינוק שנולד 6 שבועות אחרי הצעצוע שלנו.

אם יש משהו שיצא לי ללמוד ביום הזה, היא שאני מחשיב אותם כמשפחה ישירה שלי כבר – לא של אשתי.

מוזר שהמושג הזה "משפחה" הוא לא הדבר הכי קבוע בעולם.

התמונה, דרך אגב, היא מהחד-יומי בלוס אנג'לס (עוד תמונות כאן).

אז עכשיו, שעה לתוך הפעילות הקרקעית בעזה,ישבתי לכתוב קצת. עם כל הדאגה שבדבר, אני לא חושב שהיה דבר שניתן היה לעשות מלבד לבצע את הצעד הזה.

בכל אופן, מאז נפל הטיל הראשון על בניין באשדוד, התחילה רשת החברים שלי לעבוד – כאשדודי לשעבר, טלפונים עברו בין החברים לברר מה קורה עם כל אחד. כדי לשים דברים בפרופורציה – הטיל באשדוד באמצע השבוע נפל בערך 50 או 100 מטר מהבית של אמא שלי. מרחק קצר יותר מהבתים של חברי ילדות שלי, בבניין שבו חבר טוב שלי גר ביסודי והמשפחה של חברה לשעבר שלי גרה בהווה. בקיצור – הגענו לטלויזיה. הצ'כונה הופיעה במשך כמה שעות. אם סובבו את המצלמה בזוית הנכונה, יכלו אפילו לראות את החלון של החדר שלי.

אמא שלי, שעד לאותו הרגע לא חשבה על לצאת מאשדוד, הסכימה שהגיע הזמן לייצר מציאות שתאפשר לה לצאת אם היא תרצה (תרגום: העבירה את הכלב שלה לדירה של אחותי). חברים אחרים שלי, שכבר לא גרים בתל אביב, עבדו במרץ לשכנע את הורים שלהם לעבור למרכז לקצת זמן. אחרים, נסעו לטיולים של סופי שבוע או סידרו להם מקומות שינה חלופיים. דודים שלי מגבעתיים, שבאו אלינו במלחמת המפרץ לגור כמה שבועות, מאכסנים בימים אלה את סבתא שלי. בכלל, משפחתיות זה דבר חזק בתקופה הזו.

זה גם מביא אותי ליהודי הנודד החדש.

בעבר, היהודי הנודד היה כזה פשוט כי לא נתנו לו לעבד אדמות ולהחזיק אדמות. טוענים שזה מה שהפך את היהודים לחלפני הכספים של העולם – לא אפשרו להם עבודה אחרת (בדיעבד – היה שווה). משתמשים בזה גם כדי להסביר את הלכלוך בארץ – הרי לא למדנו עדיין להעריך את המדינה. בכל אופן, נראה שהיום היהודי הנודד זה היהודי שיורים עליו טילים. מהמרכז במלחמת המפרץ, לצפון במלחמת לבנון, ועכשיו בדרום בסבב הלחימה הזה עם החמאס בעזה.

רק שיגמר כבר השלב הזה בהסטוריה של המדינה שלנו ונעבור להתעסק באיזוטריה של המדינות הנאורות שמוצאות את עצמן מבקרות אותנו בכל הזדמנות אפשרית.

אם זה לא היה מגוכך זה פשוט היה טפשי.

למי שלא שם לב, לשטראוס יש פרסומות חדשות, עם יצירות של חנוך פיבן עם מוצרי החברה.

מסתבר שזה הטריד את חומוס גבעתיים. עד להוצאת צו מניעה. בחדשות ברדיו, הודיעו ששטראוס מורידה את הפרסומות של חנוך פיבן בכלל. מה שגרם לי לסימן שאלה גדול מעל הראש – מה זה דומה? איך הפורטרט של הפרצוף משוקולדים קשור לחומוס?

ב-ynet כבר היה יותר ברור – שטראוס צריכים להוריד רק את הפרסומת הספציפית לחומוס שלהם. כי זה דומה למה שחומוס גבעתיים עושים כבר שנים.

שטראוס יצאו כאן גדולים. הם קיבלו פרסום כפול. היה שווה.

גם חומוס גבעתיים יצאו גדולים. קטנוניים, אבל גדולים. עכשיו ידעו יותר טוב לזהות את הפרצוף חומוס שלהם עם גבעתיים.

זאת תהיה הפעם היחידה שאני (כמעט) כותב על התופעה הזו.

בשבילנו, האח הגדול זה לא תכנית טלויזיה. זה בחור נחמד שגר בארה"ב. והוא בעיקר האח הגדול של אשתי.

היא מאד אוהבת ומעריכה אותו, ובמיוחד גם מתגעגעת. אם הוא היה מחליט להציב מצלמות וידאו בבית שלו, אני בטוח שהיינו מציצים מדי פעם לראות מה קורה.

אני מקווה שאחותי הקטנה מסתכלת עלי באותה הצורה. ולא – לא נציב מצלמות אצלנו בבית.

בקשר לתכנית הטלויזיה? את מי זה בכלל מעניין?