אבל אני לא.

השנה הייתה עמוסה בחתונות. לא ממש ברור למה, אבל חברים רבים מדי שלנו החליטו שזה הזמן למסד את הזוגיות שלהם ולהתעלל לנו בכיס. כמו בכל סוג של אירוע, היו חתונות טובות יותר וטובות פחות. אם הייתי יכול, אולי הייתי כותב מדד חתונות כמו שיש כאן מדד מלונות. אבל אני לא יכול. שלא כמו במלונות, מדובר כאן בחברים – אנשים שקרובים אלי, או פשוט כאלה שיקראו כאן את מה שאני באמת חושב על אחד האירועים היותר מרגשים בחייהם – דבר שלא נראה לי שהם רוצים באמת לדעת.

אז במקום מדד חתונות, החלטתי לתת כאן את המרכיבים שלדעתי מייצרים חתונה שווה. לא עבור הזוג הטרי והמאושר, אלא עבור המוזמנים שלו – לפחות אלה שהם לא "החברים של ההורים מהעבודה".

חברים. חברים זה בעיני הדבר שעליו תקום או תיפול חתונה. אני לאמדבר על הזוג הנשוי, כי אותם לא באמת רואים בחתונה. רואים אותם – אבל מרחוק, בקטן, כשהיא עם הינומה שמסתירה את החיוך המבויש, והוא עם המבט הבוהה בעיניים, כאילו היא הדבר המושלם היחיד שהוא ראה בחייו. איפה הייתי? חברים. כן. אז ככה: אם יש בשולחן שבו החליטו להושיב אתכם חברים טובים, או לפחות אנשים מעניינים מספיק – אתם מסודרים. יש עם מי לדבר, לרקוד וסתם לבכות על החתונה המשמימה. אם אתם לבד, בשולחן עם פנים לא מוכרות, של אנשים שיוצאים כל הזמן לעשן – אין הרבה סיכוי שתיהנו מהחתונה.

מוזיקה. מוזיקה היא דבר שאפילו החתן והכלה יודעים שצריך שיהיה טוב, אבל לא תמיד הם מפנימים את המשמעות. עבורי, מדובר בכמות קטנה יחסית של מזרחית (5 שירים לחתונה שלמה זה עדיין בגדר טעם טוב. יותר מזה זה הגזמה פראית) ובכמה שירים איטיים וריקודי זוגות לזקנים (יש מתחתנים שאיכשהו מדלגים על הקטע הזה, מסתפקים בחצי סלואו ועוברים לטראנס – לא טוב). ואם אתם כבר מתחתנים – תדאגו שהשירים שבאמת שווה לרקוד לא יהיו בזמן שכולם יושבים לאכול – תגידו לדי ג'יי שישים את המוזיקה הזאת כשאנשים ממש ברחבה ולא עם הפילו כבד ופטריות בפה.

קולטורה. חתונה זה מסיבה. תפנימו.אנחנו, ששילמנו בכניסה, מצפים לקבל מסיבה. לא הופעה. אם היינו רוצים קולטורה, היינו הולכים למוזיאון (שעולה פחות) או להבימה (שעדיין עולה פחות). החלטנו בכל זאת להשיג בייביסיטר, לישון פחות ולבוא לחתונה. אז תנו ארוחה טובה ומוזיקה טובה. לא צריך שהאחות תגיד מילים על איך היא התעללה בכלה בילדותה, שהדוד השתוי יסביר איך הזוג נפגש לראשונה (כאילו שהוא היה שם) או אפילו שהחברים מהצבא של החתן יעבירו דחקות עם תמונות מזעזעות של הזוג ברקע. גם לא רוצה את השיר הקדשה מהאחות השניה, או קטע הריקוד שהכינו החברות. קפיש? מ-ס-י-ב-ה. לא סתם מחפשים די ג'יי ששותק – זה בשביל שההפרעה היחידה לאוכל תהיה ריקודים ולא הופעות.

אוכל. אוכל זה החלק הכי פחות חשוב בחתונה. רוב המוזמנים מכינים את עצמם לארוחה בינונית ומטה, ולא מתאכזבים. הם לרוב גם לא מופתעים לטובה. כמו שאני אומר לאשתי שתחיה: "תאכלי בבופה בקבלת פנים את מה שטעים לך – כשטעים בחוץ, בפנים זה לרוב ג'יפה".

אז זהו. אלה הם המרכיבים שלי לחתונה שווה. עכשיו, כשאני הרבה אחרי, ולא מתכוון בקרוב (או ברחוק) לערוך עוד חתונה, אני מקווה שהרווקים מביניכם שחושבים להזמין אותנו יתכננו נכון את החתונה שגם אנחנו, ולא רק אתם, נהנה.

* האמור לעיל, לא מביע בשום צורה שהיא את האכזבה (או אי האכזבה) שלי מחתונה זו או אחרת בה השתתפתי בשנה האחרונה.