מצטער, אבל נגמרו לי הדמעות.
תמיד חשבתי שאני נוטה לעבר השמאל, אבל סבב הלחימה האחרון הפך אותי לימני יותר. אין בי שום צער או כאב על הסבל של הפלשתינאים בעזה. מצטער. באמת.
לא רואה מה אכפת ליהודים טובים כאן ממה שקורה להם שם בבור שהם חפרו לעצמם לבד.
היום דיברתי עם מישהו שחזר משם מהמילואים. מסתבר שאחרי שצה"ל הודיע להם שהוא בא עם כרוזים מהאויר,עזבו כל התושבים את הבתים, אבל לא לפני שסגרו את כל החלונות והדלתות והשאירו את הגז פתוח – רק כדי שהחיילים שיכנסו יסתכנו בפיצוץ. וזה מבלי לדבר על כך שכל בית היה ממולכד.
איזה אזרחים יש שם? איזה חפים מפשע בדיוק?
לא כיף להרגיש את חוסר החמלה הזה, אבל זה מה יש.
חמלה זה ערכי המוסר שמחלחלים לתוך חיינו תנהג כ"אחרים" ולא רחוק היום שלא נדע האם אנו בעזה או במדינתנו הקטנטונת סוף שבוע שקט ורחום לכולנו. ➡
גם אני עברתי לימין,תרגיש בנוח עם הרגשות שלך,אבל לא לשכוח שלא כל הערבים הם כאלה.
אם קשה לי לשכנע אתכם שרע לעשות להם מה שעשינו בגלל הסבל שלהם, תחשבו רק על דבר פשוט אחד.
מה יקרה לעם שבו אבדה החמלה? אתם באמת חושבים שאפשר לשנוא אנשים רק על סמך העם שלהם, ולא לתת לזה לחלחל אלינו הביתה?
יובל – אני לא שונא אותם באופן קולקטיבי.
מצד שני, אפשר לומר שהפכתי להיות די אדיש לסבל שלהם במהלך השנים.
תמיד דגלתי בכך שכדי לעזור למישהו הוא צריך לעזור קודם כל לעצמו. אם מליון וחצי פלשתינאים לא מסוגלים לעמוד בפני החמאס, שאותו הם בעצמם בחרו, וכנראה עדיין רוצים בשלטון – למה שאני אנסה לעזור להם בחזרה?
יש אולי קו דק שמפריד בין שנאה לאדישות, ואני כנראה הולך עליו, אבל בצד האדיש שלו. בינתיים.
לא אמרתי שאתה שונא אותם.
כאבתי על היכולת של העם שלנו להיות עיוור לסבל האדיר של הצד השני.
ועל הנאיויות שלנו לחשוב שתושבי עזה נהנים מהחירויות שלנו, כאילו קל להם אחרי הביקור השבועי בספא ללכת ולהתנער מהחמאס כמו שאנחנו מתנערים מהממשל המושחת שלנו…
מהצד הייתי אומר שהם יכולים להתאמץ טיפל'ה יותר ממה שהם עושים היום. לא רואה את הסיבה לעשות את זה במקומם.