קר בחוץ. יבש. אין טיפה של ענן שיכול להעיב על חגיגת היובש הזאת שתביא אותנו ליבא מים מתורכיה בקיץ.

כמה כיף.

כל מה שנשאר זה לחטוף דו"ח בבוקר בדרך לעבודה על תמרור עצור כדי לספק את הדובדבן.

כבר 10 שנים שאני נוסע פחות או יותר באותה הדרך. התמרור היה שם לפחות חצי מהזמן הזה. פעם בכמה שבועות חיכתה בסיבוב הניידת לטרף הקל. ואני? אני עוצר. כל פעם. עוצר כמו רוב הישראלים – גולש לי בקלילות ומוריד מהירות ואז פונה. הפעם, השוטר החליט שהעצירה לא הייתה מוחלטת. שלא באמת התאמצתי מספיק.

קיבלתי צ'ופר לשלם 250 ש"ח לקופת המדינה תוך 90 יום. אולי זה יגיע לתושב שדרות שנמרח לו הבית עם קסאם. לפחות זה יהיה לטובה. המאמץ האישי שלי למלחמה.

נקווה שהמשך היום יהיה קצת יותר אופטימי.