אדוני המתרים. גברתי המשנוררת. ילדי בני עקיבה הנמרצים. זאטוטי בית הספר המעיקים. אני מבקש ממכם. מתחנן. תפסיקו לצלצל בפעמון שלנו לבית.
בטח אחרי השעה 20:00. או בכל שעה אחרת ביום שהילדה ישנה.
אתם מצלצלים. הכלב נובח. הילדה מתעוררת. קפיש?
פשוט תעזבו אותנו בשקט. תרמנו בעבודה. וגם אם לא – את הכסף שלנו נתרום דרך האינטרנט. לא במזומן במפתן הבית.
לא הקש בדלת. לא חתונה של אברך. לא היום למודעות לחולי קדחת הפפילומה המזרחית. ניסיתם היום 3 פעמים. לא הלך. אולי תלמדו כבר שזה לא יעבוד?
זה מהמקרים שאני מסופק שפניה אינטרנטית תפתור את הבעיה.
זה בניגוד למאמציי לפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני בבלוג, כן? 🙂
זה לא בדיוק בניגוד – זה יותר באותם אחוזי ההצלחה.
חשבתי הבוקר על פתרון לבעיה. אני אנסה את הפתרון הזה אם המאמצים הכנים שלי פה על גלי האינטרנט לא יועילו.