התחלנו את התהליך לפני כחודשיים – הכנה של הבית לילדה החדשה, ועכשיו כבר כמעט רואים את הסוף: לפני שבוע הרכיבו מדפים, שלשום הביאו את התיק לעגלה, המיטה והשידה, ואתמול הביאו את המיטה לחדר האורחים. מה נשאר? הטלויזיה – זה שבוע הבא…
אמא שלי תמיד סיפרה שלאבא שלי היו ידיים שמאליות בכל מה שקשור לשיפוצים בבית. היא הייתה זאת שהסתובבה עם פטיש כדי לדפוק מסמר לקיר. היא טענה שהוא היה אומר שבשביל זה הוא מרוויח מספיק כסף – כדי להביא בעלי מקצוע לעשות את השיפוצים. אז התפוח לא נפל רחוק מהעץ… אני לא ממש טוב בקידוחים, פיטושים וליטושים. לזה יש את אדו (שכן בשכונה הקודמת) – הוא אפילו אמר לי כשעברנו דירה שאם אני רוצה להתאמן בלדפוק מסמר לקיר שאני אלך לשכנים – בבית שלי, עדיף שאני אביא אותו כדי שלא יהיו נזקים.
כדי להבין את מהות השינויים בבית, הנה כמה מהפנינות של השבוע האחרון:
החדר של חן, אחרי צביעה, פרקט ותוספת דלת, לפני שהביאו את המיטה והשידה. השתמשנו בספריה שהייתה לנו כעמדת החתלה ובארון פתוח ישן כמקום לאכסון של הכל (בקיצור ברדק).
החדר של חן, עם השידה והמיטה החדשים.
חדר האורחים, אחרי שבירת ושינו הקירות, יש לנו כאן את הסיפריה החדשה. המיטה הזוגית עברה לאחות הקטנה, והספה-מיטה החדשה הגיעה אתמול.
נקווה שבזה תמו הבזבוזים שלנו בעתיד הקרוב (על הטלויזיה כבר שילמנו).
.
.
. אז כשתפסיקי עם ההצגות, את מוזמנת תמיד לבקר – עדיף כל יום שני בין 08:00 ל-16:00 – יש הוראות על המקרר מה לעשות עם הילדה. אה, כן – מזל טוב על הסטטוס החדש, דודה…
