יש חבר חדש לכלב שלנו בז' וקוראים לו מוצי. זה לא חתול וזה לא כלב – זאת עגלה…
כמו בכל דבר אחר בתא המשפחתי המצומצם (ענת, בז' ואני), הכל נעשה ברגע האחרון (או קצת אחריו). אז הלכנו היום בפעם הראשונה לעשות את הקניות האלה לתינוקת החדשה. לא היה לנו מושג מה, אבל שאלנו פה ושם חברים (לא תאמינו כמה הורה יכול לדבר על הנושאים האלה כשנותנים לו את הפתח). בסוף, אחרי שמונה שעות ובערך 10,000 ש"ח פחות חזרנו הביתה עייפים אך רצוצים.
אני תמיד צחקתי על ההורים שקונים את העגלות הכי הייטקיות שיש לילדים שלהם. בלית ברירה, הפכתי לאחד כזה. התחלנו את הבוקר באחת מהחנויות הרגילות, ומהר מאד הבנו שכדי למצוא עגלה טובה, צריך לשאול חברים. אז רן (כן – מאתמול) המליץ ללכת לקנות עגלות עם שם (כאלה שעולות כמו מסך שטוח 42" מהדור החדש). הפנה לחנות והלכנו לשם. יצאנו עם עגלה הייטקית עם שם קצת מביך (מוצי) – וזה עוד אחרי שצחקתי בדיוק על זה על רן לפני כמה חודשים.
גילינו שלקנות עדיף לא בערים הגדולות אלא בחורים קטנים – זה יוצא יותר יקר, אבל השירות שווה – האנשים נחמדים ואדיבים (אולי זה בגלל התשלום שהם מקבלים בקצה). הגענו כמעט עד לחיפה בשביל דברים שאפשר למצוא ליד הבית (טוב, זה לא יהיה בדיוק זה, והעומק של השידה יהיה רק 60 ס"מ הסטנדרטי ולא 62 ס"מ, ולא נוכל גם לבקש עליה ציורי יד…). איך נתנהג כשהיא תיוולד? נהפוך להיות יותר טרחניים והיסטריים כמו כל ההורים הצעירים מסביבנו (סליחה לכל החברים הרלוונטיים)? כנראה שלא יהיה מנוס.
אז מה היה לנו בתפריט היום?
- שני סנדביצ'ים בארומה ושני בקבוקי מים
- עגלת מוצי מ-Mother Care
- מיטת תינוק ושידת החתלה מלול
- שתי גלידות (לקינוח)
ולסיום, קצת ייבשו אותנו בלול (בגלל זוג שהיה חייב לבחור צבע שונה למעקה של המיטה), אז ענת בדקה כמה מוצרים במכה אחת.
