את זה כתבתי ביום שאחרי הלידה.
למה לא?
על שמות לילדים דיברנו כבר כמה חודשים. כמו כל דבר שדורש יצירתיות, העדפתי להיות זה שמקשיב לרעיונות ופוסל אותם. ענת מצידה, זרקה שמות לחלל האוויר שהיא אוהבת. חן, מסתבר, היה השם היחיד שכשהיא אמרה אותו לא פסלתי. כשאמא שלי אמרה שזה לא שם טוב, הבנתי שזה השם שצריך להיות לבת שלי 
.
אז מה פסלתי?
- אלונה – נשמע לי פלצני מדי וארוך. מתאים למישהי מצפון תל-אביב ולא מהצ'כונה בגבעת שמואל. אומרים גם שלמשפחות מרובות ילדים, לילדים יש לרוב שמות קצרים של הברה אחת. תמיד רציתי הרבה ילדים (לפחות עד שענת נכנסה להריון), אז סטטיסטית – שם ארוך לא טוב.
- דניאל – בעייתי. יש בנים עם השם הזה. שמות שמתאימים לבנים ובנות לא נראים לי. מה יקרה אם בגן שלה יהיה גם בן שקוראים לו דניאל? וגרוע מזה, כשיהיו לה כרטיסי ביקור, איך ידעו אנשים אם היא בן או בת?
- נטע – ענת אוהבת את השם הזה, אבל היא פסלה אותו לבד. לחברה שלה, יש כבר בת שנולדה ו"תפסה" את השם הזה. אני? די פסיבי לגביו. הוא טוב כמו חן.
- חן – לא היה לי דברים רעים להגיד עליו (נכון – גם זה שם של בן, אבל מבחינתי הרבה פחות נפוץ). לא כדאי יהיה לה להיות מנהלת מוצרים כמו אבא שלה – מספיק אני סובל עם השם שלי בחו"ל (ואולי בגלל זה זה בסדר – למה שאני אסבול לבד?).
חיפשתי קצת בגוגל, וזה מה שמצאתי לגבי הפירוש:
חן – ביטוי ליופי ונעם הן במראה והן במידות ובהליכות.
על אסתר נאמר "ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה".
חן זה היופי שאינו זר ומנוכר ורחוק. זה החיבור הפנימי שיש בין האדם שאוהב את העולם של אלוקים לבין הברואים.
נח בזמנו מצא חן בעיני ה’ ונבחר להציל את העולם.
משה בזמנו נלחם עבור חיי עם ישראל ונאמר עליו הביטוי הזה ושל מציאות חן בהקשר זה.
וגם אסתר הצילה את עם ישראל ונאמר עליה הביטוי הזה.
נו טוב…