שבוע ארוך. שקט. בכי. חיתול. אוכל. גרעפס וחוזר חלילה. השבוע עצמו הסתיים בהליכה לטיפת חלב.
האחיות בטיפת חלב אולי יודעות לטפל בתינוקות ולהתעסק בגידול שלהם, אבל יש כמה בעיות ביכולות המתמטיות שהן מפגינות…
הפגישה הראשונה בטיפת חלב הייתה מעניינת. היא התחילה מטיפול בשאלות קיומיות כמו שם ההורים, תעודות הזהות שלהם, שמות ההורים שלהם ושנת הלידה שלהם, מספר שנות לימוד, תחביבים וצבע אהוב. אחרי חצי שעה של חקירה ממושכת וצולבת, עברה האחות לבדיקה של הבת שלנו.
מסקנה?
הילדה שלנו כנראה קיבלה גם כמה תכונות מהכלב: מלבד היכולת לישון בכל מצב, היא גם אוכלת בכמויות שלו. המטחנה הקטנה שלנו מתעוררת די כשבא לה ואז היא גומרת בקבוקים בקצב לא מובן – יותר ממה שהמשקל שלה מצריך. בבדיקה בטיפת חלב התברר שאחרי הירידה המסורתית במשקל שמלווה את הימים הראשונים שאחרי הלידה, התכשיט שלנו כבר הגיעה ל-3512 גרם, ובכך העלתה חזרה את כל המשקל והוסיפה גם קצת בשביל הבריאות. אנחנו תקווה שהיא לפחות תהיה גבוהה כדי שלא ישימו לב (כרגע מדובר ב-52 ס"מ לאוהבי הסטטיסטיקות).
איך מאכילים ילדים?
יש שיטה מיוחדת לילדים שמגיל צעיר אוכלים אוכל מוכן (אצל הבת שלנו מדובר בסימילאק. נעבור איתה לטבעול בעוד חצי שנה). צריך להתעסק עם בקבוקים, סטריליזציה, מים מורתחים ואבקת זיפ להכנת משקאות קלים בשם סימילאק. הבעיה? הכפית לסימילאק בנויה לכפולות של 60 מ"ל מים, והילדה שלנו צריכה לקבל כל יום עוד עשיריה בכל ארוחה. אז היום אנחנו כבר בתחום של 70-80 מ"ל, מה שאומר שאנחנו מכינים 90 מ"ל מים עבור כפית וחצי.
לאחות זה נראה קצת בעייתי: "זאת טעות מאד נפוצה אצל הורים חדשים. אין כזה דבר כפית וחצי ל-90 מ"ל – זה יוצא דליל מדי. אתם צריכים או לשים כפית ל-60 מ"ל או שתי כפיות ל-120 מ"ל". 
ואני אומר – חברים, צדקתם! אנחנו יודעים הכי טוב מה הבת שלנו צריכה. בטח שלא האחות בטיפת חלב… (לפחות כשזה מגיע לחשבון עם שברים פשוטים).
מסתבר גם שאחרי שבוע, הבן הבכור שלנו מראה סימני התעניינות באחותו – היא גיהקה מתוך שינה והוא הסתובב בהיסטריה וריחרח את העריסה…
, ולזכור שלא הכל הולךלפי התכנונים – בטח שלא עם הכלב ההיפוכונדר שלנו.
ביום חמישי בלילה, הלכנו לישון, ומיד בתום יום ההולדת הרשמי שלי, כמה דקות אחרי חצות, ירדו לענת המים. נסענו לבית החולים והתחלנו את ההמתנות הארוכות עד הלידה. מחדר ההמתנה, לחדר הלידה, באפס ידיעה מה עומד להיות ומתי. אז 19 שעות היו שם, של פתיחה הולכת וגדלה בעצלתיים, עם צירים, שאין לי כתור הבעל הרבה מה לעשות בהם. ישנתי חלק מהזמן הזה, וחיפשתי את עצמי בשאר, אבל בכל זאת – היה מצ'עמם.
אז ענת, אם לא תמיד ברור לך למה אני איתך, זה פשוט בגלל שאת אדם מקסים עם לב רחב. את לא כבדה מדי (לפחות לא עד לחודש-חודשיים האחרונים…), את כייפית, ובדברים החשובים באמת – יש לנו לרוב את אותן הדיעות.