כן, כן. שוב סמינר. שוב לומדים משהו חדש בחיים.

הפעם, מדובר בהרכבה ופירוק של ערכת הדגמה. באנו עם כמה הדגמות להצגה במהלך הסמינרים. אחד מהם יחסית מסובך להרכבה – 2 כרטיסים, 2 מצלמות, 2 מסכים, 2 מיקרופונים, 1000 כבלים.

ניצלתי את ההזדמנות כדי ללמד את החבר'ה איך מרכיבים את המערכת המצ'וקמקת הזאת, ואפילו נתתי הרצאה ארוכה לגבי הצורך לוודא אם החיבור חשמל הוא 110 או 220 וולט. כמובן, שכמו בטיוואן, מיד חיברתי את כל הרכיבים על ממיר מ-220 ל-110. אחרי חיבור מהיר לחשמל בסין, הסתבר שהוא 220 ולא 110.

התוצאה? פיצוצים קטנים ועשן שעלה מ-2 המסכים… הלכה ההדגמה. אי אפשר להציג כלום. דביל כבר אמרתי? אידיוט? לפחות התושיה של אחרים הביאה לרעיון של להשתמש במקרנים במקום, ובא לציון גואל.

חותך בתנועת קראטה מסוגננת את המתח באויר
סיבות אפשריות לפדיחה:

1.  סין. למה שאני אדע מה החיבור בקיר? זה נראה אמריקאי, למרות שזה קצת באלכסון, אז למה שזה לא יעבוד?
2. זה העייפות. הג'ט לג, מעורב בהצטברות של הרבה לילות עם פחות מ-4 שעות ללילה.
3. האוויר בשנחאי מזוהם. קשה לחשוב כשמסביב אבק וערפיח.
4. חם מדי. המח לא פועל טוב.
5. דביל כבר אמרתי?

אומרים שההבדל בין חכם לאינטיליגנט הוא שחכם לומד מהטעויות של עצמו ואינטיליגנט מהטעויות של אחרים (או להיפך). כנראה שבמקסימום אני רק חכם…

קפיצה קצרה לבייג'ין משנחאי (16 שעות ברוטו) הביאה אותי למלון היחיד שאני מכיר שם (והאהוב עלי):swissotel.

אפשר להגיד בקצרה שיש לנו זוכה חדש במלון הכי שווה. לפני 3 חודשים עבר המלון מתיחת פנים לקראת האולימפיאדה המתקרבת. עכשיו הוא שווה אפילו יותר. באופן כללי – בייג'ין לובשת חג ונראת כמו בני ברק בשבוע לפני פסח – מכוערת, אפורה, מתפוררת עם עודף אנשים שמנסים לנקות כמה שיותר.

בחזרה למלון – אני לא ארחיב עליו יותר מדי, רק לומר שבטיול של הרבה הפתעות ופעמים ראשונות, זאת באמת הייתה פעם ראשונה…

 במלון חיכתה על האסלה אריזה של קונדומים. איפה אשתי כשצריך אותה?

ניגש לתכלס

1. דלת כניסה – 5. עובד.
2. נייר טואלט – 5. למרות שהקונדומים היו טוויסט מעניין.
3. תאורה – 5. יש, עם שליטה מרכזית. הכל סבבה.
4. אינטרנט – 3. יש. בתשלום. כמו בשנחאי זז כמו צב וחוסם חצי עולם.
5. מגהץ – 4. יש, אבל צריך לבקש.
6. מתאם חשמל – 5. אוניברסלי בחדר.
7. ערוצי טלויזיה – 5. יש בערך 50 ערוצים. בכל השפות. הרבה באנגלית. למרות שהטלויזיה לא שטוחה, זה עובר.
8. מיני בר – 4. יש. אפשר לנעול.
9. כספת – 5. יש.
10. ארוחת בוקר – 5. יש הכל.
11. חדר כושר – 5. יש. גם טניס ובריכה. חדר הכושר עצמו מרווח ובשימוש נרחב. כמות הפעילות מוסיפה לאווירה.
12. אחרים – 5. אחלא מלון. מיקום שחבל על הזמן – קרוב להכל ושתי דקות מהאוטוסטרדה החדשה לשדה התעופה.

לסיכום: 4.69 במדד המלונות של צחי. מומלץ בחום.

עוד יום. עוד מלון.

אחרי טיוואן מגיע התור של סין. יומיים שנחאי, יום בייג'ין, ובשביל הגיוון שוב יום בשנחאי.

המלון בשנחאי? Regal. ממוקם יחסית בחור (מרכז העיר, אבל לא ליד המרכז ממש), ומאובזר כהלכה.

החדרים הגדולים ביותר בסיבוב ההופעות הזה… למה שתי מיתות למה?

חדר הכושר היה גדול ומוזר במיוחד. בערך 8 מכשירי אופניים עם מסכים אישיים. חדר מכשירים גדול ומאובזר- בשעה 7:00 בבוקר הייתי שם לבד. היה מצ'עמם. עשיתי את מה שאני חייב ועליתי לעשות עוד כמה מיילים במחשב.

תכלס?

1. דלת כניסה – 5. עובד.
2. נייר טואלט – 5. גם כאן. אין הפתעות מיותרות.
3. תאורה – 4. יש, עם שליטה מרכזית. השלט המרכזי די מפגר – הוא גם שולט בהדלקה של הטלויזיה (אבל לא בתחנות – זה בשלט). מישהו החליט שהכיתוב צריך להיות שחור על גבי זהב ובגודל פונט גמדי במיוחד. די לא שימושי ומעצבן.
4. אינטרנט – 3. יש. בתשלום. בגלל שזה סין, חצי מהעולם ואישתו חסומים באינטרנט ואין אליהם גישה. המהירות איטית להחריד (שוב סין).
5. מגהץ – 4. יש, אבל צריך לבקש.
6. מתאם חשמל – 5. כל החדר עם חורים שאפשר לדחוף להם כל סוג של חיבור חשמל – מצוין.
7. ערוצי טלויזיה – 4. יש בערך 7 ערוצים באנגלית. אין טענות חוץ מלשימוש המעיק בשלט.
8. מיני בר – 4. יש. עם נעילה, אבל בלי מפתח – צריך לבקש בקבלה.
9. כספת – 5. יש. אין משחקים.
10. ארוחת בוקר – 5. יש הכל. מה שתרצו.
11. חדר כושר – 4. יש. בנוי מוזר. שכחו את המיזוג. הייתי לבד – לא היה כיף. מצד שני, יש: חדר כושר,סקווש, טניס באולם, טניס בחוץ, בריכה, חדר שיעורים שכולל אפילו ריקודים סלוניים (לא בימים שהייתי במלון).
12. אחרים – 4. היה נחמד. לא יותר מזה. מיקום שקט, בצמוד לקבוצת יצאניות שמחפשות מה לעשות בערב. רחוק קצת מהאקשן של העיר בערב.

לסיכום: 4.38 במדד המלונות של צחי, למרות שזה הרגיש כמו 3.7.

סיימנו עם טוויאן, הגענו לשנחאי (או שנגחאי – אלוהים יודע איך כותבים את השמות של המקומות האלה במזרח).

על המלון אני אקשקש אולי מחר. בינתיים – ברוכים הבאים.

יש דברים שצריך ללמוד בדרך הקשה…

אתמול בסמינר שהעברנו הייתי צריך לדבר (די מפתיע, אבל זאת עבודה).

בבוקר, שתיתי תה כחלק מהארוחה (הדי מפוקפקת), ואז נסענו לארגן את ערכות ההדגמה לסמינר.

כמובן שלא היה זמן לאכול צהריים, אז הביאו לנו פאסט-פוד למלון כדי שנוכל לנשנש משהו לפני ההצגה. שאלו אם אני רוצה תה, אמרתי כן. קיבלתו ג'ארה של ליטר של תה קר ושתיתי להנאתי. למי שלא יודע – אני לא שותה הרבה – השלפוחית שלי קטנה בצורה די מטרידה (כנראה כדי להשאיר מקום לקיבה שדי אוהבת לנשנש). ביליתי את 4 השעות הבאות של הסמינר בנסיון להתאפק וללכת לשירותים מבלי לפספס את החלקים שבהם הייתי צריך לדבר.

המסקנה: לא שותים תה ביום של סמינר.

עוד שבוע. עוד מלון.

הפעם, במסגרת סיבוב ההופעות השנתי במזרח, הצלחתי "להתחמק" מיפן, ונחתתי ישר כאן בטיוואן. על האסלה עם האישיות כבר סיפרתי, וכל מה שנשאר עכשיו – שעתיים לפני הצ'ק אאוט זה לסכם את החוויה.

המלון המדובר: SAN WANT TAIPEI RESIDENCE. טיוואן. הקוראים מתבקשים שלא לטעות עם המלון SAN WANT TAIPEI HOTEL, שנמצא רבע שעה נסיעה משם. זה מוביל לאי נעימויות, בעיקר אחרי 24 שעות טיסה מהארץ עם בערך 25 ק"ג של מזוודה וציוד נלווה (לצורך הדגמות בסמינרים). זה קרה לי פעמיים – נהגי מוניות פשוט לא יודעים שיש שני מלונות עם שמות דומים…

מה שמיד מורגש במלון הזה זה הרצון לרצות. 4 נערות עומדות בקבלה ומחייכות בכל פעם שעוברים לידן (זה די מחמיא לאגו דרך אגב – תנסו פעם). כשקיבלתי את החדר, הייתי צריך לחפש את כל המכתבים שהשאירו בו שאומרים כמה הם שמחים ונרגשים שבחרתי במלון שלהם. ואתמול בלילה, חיכה לי בקבוק יין עם המכתב הבא:

Dear Mr. Levent Levi, (שימו לב – השם נכון)

On behalf the hotel management, please accept our sincerest apology for last night pertaining to the water supply accidentally suspended, which made you anxious and nearly spoiled your visit and stay in our hotel. We aim to provide our valued guests with optimized service and lodging quality and we do apologize for any incoveniences that have caused.

As embarrassing as it is to us, we value this incident very highly. Please allow us to reassure you that this would never happen again, and that all corrective measures have been reinstated to avoid future recurrence. We hope that you will consider this an isolated incident, as we continue to strive to provide the best services to our valued guests.

Dear Mr. Levent Levi, it is our great pleasure to have you stay with us and we would like to thank you for your great support and kind understanding. If I can be of any assistance, please do not hesitate to contact me at extension 33001 or contact the Guest Service at extension 9.

Lastly, we wish you have a wonderful time in Taipei, and have a pleasant stay with us.

או קיי. אני רוצה להבהיר: לא שמתי לב שהיו בעיות מים. זה לא גרם לי לחרדה. וזה גם לא פגע בשהות שלי כאן. בבדיקה קצרה – כל האורחים במלון קיבלו מכתב+יין. יצאתי מרוצה.

דרך אגב, בחדר השירותים, מלבד הטייס האוטומטי (שדי מטריד בלילה), יש גם מקלחת ענקית עם תקרה גבוהה ואפילו מקווה/חמאם:

לתכלס…

1. דלת כניסה – 5. הכרטיס הוא כמו זה בעבודה – מנפנפים אותו מול הדלת (גם דרך הארנק) והדלת נפתחת.
2. נייר טואלט – 4. מצויין, אבל הטייס האוטומטי הביא אותי לציפיות למשהו יותר מרגש בטישיו…
3. תאורה – 5. יש בכל חור אפשרי, עם מרכז שליטה בשידה ליד המיטה.
4. אינטרנט – 5. יש. חינם. גם בחיבור לקיר וגם אלחוטי. עובד מצויין.
5. מגהץ – 4. יש, אבל צריך להלחם עליו עם שאר האורחים. לקומות גבוהות יותר יש בחדר.
6. מתאם חשמל – 4. לא הייתי צריך. יש. אפשר לבקש.
7. ערוצי טלויזיה – 4. 37 אינץ' שלהיי-דפינישן! לא "רדי", לא סתם שטוח – "היי-דפינישן" מלא. 1080p. למה לעזאזל אפשר לראות רק CNN ו-BBC בכזה מסך זה כבר סיפור אחר
8. מיני בר – 0. יש. מחולק ל-3 ארונות. עדיף היה בלי.
9. כספת – 5. יש. אין משחקים.
10. ארוחת בוקר – 3. אם לא היו מתנצלים על הבעיה במים הייתי נותן 0. מה זה החרטא הזה? במלונות שצמודים לשדות תעופה ב-50$ ללילה נותנים יותר אוכל. תביאו מהבית.
11. חדר כושר – 1. יש. רק ששכחו מכשירים. יש 2 הליכונים,1 אופניים, 1 סקי ומכשיר מוזר שנראה כמו אוכף של סוס עם כיתובים בסינית על כפתורים צבעוניים. אפילו מזרן אחד לרפואה אין. אשתי – השתדלתי להתאמן, אבל התייאשתי אחרי רבע שעה.
12. אחרים – 5. באתי בגלל שככה החליטו. אני אחזור בגלל היחס. יש מטריה בחדר, מיטה ענקית. חדר גדול. מקלחת גדולה (ואקסטרא חמאם).

לסיכום: 3.85 במדד המלונות של צחי. תחנה הבאה – שנחאי.

אני שוב במזרח, והפעם התחנה הראשונה היא טיוואן.

בביקור האחרון בקוריאה, נפגשתי פנים מול פנים עם כסא הטייס.

הפעם, יש בחדר המלון הפתעה שלא ציפיתי לה. לכן, עוד לפני שאני אתן מדד למלון הזה (שכרגע אין לו כאן שם), אתם מוזמנים ללחוץ כל התמונה כדי לראות את הנס – לאסלה הזו יש אופי משלה.

למי ששואל – היא גם מורידה לבד את המים וסוגרת את המכסה ללא מגע יד אדם.

זה מסוג הפוסטים שעדיף שהבוס שלי, והבוס של הבוס שלי, והבוס של הבוס של הבוס שלי, והדירקטוריון שלו לא יראו. בעצם עדיף שגם לקוחות פוטנציאלים לא יראו. ושותפים. והמראיין במקום העבודה הבא.

כל מה שיש לי לומר זה – הגיע הזמן להסתפר. אין איך לתרץ את זה כשאפשר כבר לשים קוקיות.

אז לקראת סיבוב ההופעות שלי בחו"ל שמתחיל היום – הסתפרתי.

בפעם השניה החודש ניצלנו מהגורל האכזר – אסיפת הדיירים הבהולה שתוכננה שבוע שעבר שוב נדחתה – הפעם, למועד מאוחר יותר ובלתי ידוע.

הסיבה: כדורגל???

המסקנה: יש אלוהים, והוא מצוי בפרטים הקטנים.

אסיפת ועד בבניין משותף וגדול זה מהות הגיהנום. אחרי חצי שעה של חיפוש קדחתי אחרי שכנים באינטרקום ומדלת לדלת (פעולה שגורמת לכלב שלנו לנבוח כמו מטורף), מחליטים להתחיל את הישיבה – דבר שגורם לשכנים להגיע תמיד באיחור אופנתי של חצי שעה. במהלך הישיבה, נדונים נושאים שונים שעל סדר היום, אבל שום החלטות לא מתקבלות. כולם צווחים על כולם ומנסים להשמיע את קולם. המוצלחים ביותר בתפקיד הם עורכי הדין (ובלי עין הרע, יש לנו מספיק כאלה בבניין): הם יהרסו כל מסיבה או נסיון לבוא עם רעיון טוב (כמו להשכיר את החניות הציבוריות בבניין ולהוסיף קצת ירוקים לקופת ועד הבית הריקה).

זכורה לי רק החלטה טובה אחת שהתקבלה: איך לחלק את עלויות ועד הבית – שווה בשווה, לפי מספר החדרים או לפי גודל הדירה. התוצאה הסופית הייתה גודל הדירה (בערך). לא משהו, כיי כבעל דירת 5 חדרים אנחנו משלמים יותר מאלה שלא "שפר מזלם" ונאלצים להתמודד בדוחק בדירת 4 חדרים, אבל – אנחנו משלמים כמעט מחצית מדיירי הפנטהאוזים – אח. אין שמחה כמו שמחה לאיד.

אז זהו, שוב ניצלנו מהתופת. עם קצת מזל, את התאריך הבא יקבעו כשנהיה בחו"ל (בקרוב כמה מדדי מלונות…) ואז כבר נוכל לשכוח מהתענוג לעוד שנה.

אני עוד בטראומה מזה שאין לי ספר, ובינתיים, אשתי (היקרה) לקחה את הכלב להסתפר. מתי היא תישבר ותיקח גם אותי?

התוצאה קצת בעייתית – חזר עכברוש מגודל ולא כלב. כשאני הייתי לוקח אותו – תמיד היו תלונות לגבי התוצאה (מזוגתי שתחייה). עכשיו תורי להתלונן.