כן, כן. שוב סמינר. שוב לומדים משהו חדש בחיים.

הפעם, מדובר בהרכבה ופירוק של ערכת הדגמה. באנו עם כמה הדגמות להצגה במהלך הסמינרים. אחד מהם יחסית מסובך להרכבה – 2 כרטיסים, 2 מצלמות, 2 מסכים, 2 מיקרופונים, 1000 כבלים.

ניצלתי את ההזדמנות כדי ללמד את החבר'ה איך מרכיבים את המערכת המצ'וקמקת הזאת, ואפילו נתתי הרצאה ארוכה לגבי הצורך לוודא אם החיבור חשמל הוא 110 או 220 וולט. כמובן, שכמו בטיוואן, מיד חיברתי את כל הרכיבים על ממיר מ-220 ל-110. אחרי חיבור מהיר לחשמל בסין, הסתבר שהוא 220 ולא 110.

התוצאה? פיצוצים קטנים ועשן שעלה מ-2 המסכים… הלכה ההדגמה. אי אפשר להציג כלום. דביל כבר אמרתי? אידיוט? לפחות התושיה של אחרים הביאה לרעיון של להשתמש במקרנים במקום, ובא לציון גואל.

חותך בתנועת קראטה מסוגננת את המתח באויר
סיבות אפשריות לפדיחה:

1.  סין. למה שאני אדע מה החיבור בקיר? זה נראה אמריקאי, למרות שזה קצת באלכסון, אז למה שזה לא יעבוד?
2. זה העייפות. הג'ט לג, מעורב בהצטברות של הרבה לילות עם פחות מ-4 שעות ללילה.
3. האוויר בשנחאי מזוהם. קשה לחשוב כשמסביב אבק וערפיח.
4. חם מדי. המח לא פועל טוב.
5. דביל כבר אמרתי?

אומרים שההבדל בין חכם לאינטיליגנט הוא שחכם לומד מהטעויות של עצמו ואינטיליגנט מהטעויות של אחרים (או להיפך). כנראה שבמקסימום אני רק חכם…