זאת לא הפעם הראשונה שלי בסין, וכנראה גם לא האחרונה.

ובכל זאת, במבט לאחור על ארבעת הימים שביליתי שם, יש כמה מסקנות מתבקשות:

1. הסינים הם ללא ספק העם הכי לא סטרילי שפגשתי בחיים שלי (לא הייתי עוד בהודו).
   • הם יורקים על הרצפה – אמרו לי שזה כדי לנקות את הגוף
   • השירותים שלהם מטונפים ומסריחים ברמות – אפילו במטוס הרצפה הייתה דביקה לחלוטין והסרחון שלט (טיסה של שעה אחת בלבד)
   • הם עושים גרעפסים על ימין ועל שמאל – שוב, הטיסות היו מאד קולניות.
   • אמרתי כבר שהישבנים של הילדים שלהם מציצים מהמכנסיים?
2. לא רק שהם לא סטריליים – זיהום האויר מטורף. יש עובך וערפיח בכל שעות היום. אין טיפה שמש – היא פשוט לא מסוגלת לחדור דרך האבק.
3. מזגן זה רק המלצה. נכון. יש מזגן בכל מקום, רק שהם לא מפעילים אותו. גם לא בשלושים מעלות. התבשלתי כמה וכמה פעמים שם.
4. במלונות יש מזגן, אבל הוא מרעיש. זה כמו מערבל בטון בחדר, וזה כשהוא מכוון על אוורור נמוך.
5. יש פער עצום בין מעמדות בסין. יש עוני מוחלט ועושר מוחלט. אין אמצע. העוני הוא המיליארד סינים שמסתובבים ברחובות.
6. אין בסין יחס לחיי אדם – לפחות לא ברמת המקרו. רואים את זה במיוחד בשכונות הישנות – שם קונים ומוכרים הכל במחירים מצחיקים. היו דוכנים עם תרנגולות בכלובים ולידם סכין גדולה ושאריות בשקית מאחור…

אני ממליץ לא ללכת לאולימפיאדה – עכשיו יותר חם שם מתל אביב באמצע אוגוסט, רק שאין בריזה ואין ים. רק ג'יפה. האולימפיאדה באוגוסט, ויש לצפות שיהיה אפשר לבשל סטייקים מבני אדם שישבו ביציעים. עד אז, אני מקווה שהם לפחות ילחצו על כפתור ה-on שיש להם במזגנים.
למרות זאת, הם יכבשו את העולם.

תמונות מהתענוג המפוקפק של סיור התענוגות של במזרח הרחוק, ניתן למצוא כאן.