בפעם השניה החודש ניצלנו מהגורל האכזר – אסיפת הדיירים הבהולה שתוכננה שבוע שעבר שוב נדחתה – הפעם, למועד מאוחר יותר ובלתי ידוע.
הסיבה: כדורגל???
המסקנה: יש אלוהים, והוא מצוי בפרטים הקטנים.
אסיפת ועד בבניין משותף וגדול זה מהות הגיהנום. אחרי חצי שעה של חיפוש קדחתי אחרי שכנים באינטרקום ומדלת לדלת (פעולה שגורמת לכלב שלנו לנבוח כמו מטורף), מחליטים להתחיל את הישיבה – דבר שגורם לשכנים להגיע תמיד באיחור אופנתי של חצי שעה. במהלך הישיבה, נדונים נושאים שונים שעל סדר היום, אבל שום החלטות לא מתקבלות. כולם צווחים על כולם ומנסים להשמיע את קולם. המוצלחים ביותר בתפקיד הם עורכי הדין (ובלי עין הרע, יש לנו מספיק כאלה בבניין): הם יהרסו כל מסיבה או נסיון לבוא עם רעיון טוב (כמו להשכיר את החניות הציבוריות בבניין ולהוסיף קצת ירוקים לקופת ועד הבית הריקה).
זכורה לי רק החלטה טובה אחת שהתקבלה: איך לחלק את עלויות ועד הבית – שווה בשווה, לפי מספר החדרים או לפי גודל הדירה. התוצאה הסופית הייתה גודל הדירה (בערך). לא משהו, כיי כבעל דירת 5 חדרים אנחנו משלמים יותר מאלה שלא "שפר מזלם" ונאלצים להתמודד בדוחק בדירת 4 חדרים, אבל – אנחנו משלמים כמעט מחצית מדיירי הפנטהאוזים – אח. אין שמחה כמו שמחה לאיד.
אז זהו, שוב ניצלנו מהתופת. עם קצת מזל, את התאריך הבא יקבעו כשנהיה בחו"ל (בקרוב כמה מדדי מלונות…) ואז כבר נוכל לשכוח מהתענוג לעוד שנה.
לדעתי דיירים שלא מתעניינים בכדורגל צריכים לשלם מחצית מדיירים שצריכים… 🙂