טוב, אז ככה.

זה לא שאני טס לתורכיה כל שנה. אני שם רק כשהעבודה מחליטה שיש שם נופש שנתי (פעמיים עד כה בעשור האחרון). אבל ההתנהגות הדי תמוהה של ראש ממשלת תורכיה ארדואן, לא יכולה שלא להעלות בי תהיות.

אז לפחות בניגוד למקטרגים האחרים הוא החליט להודיע בפומבי שהוא קצת אנטישמי כלפינו. כל מה שיש להגיד לו זה תודה רבה.

באמת.

עכשיו, בפעם כמעט הראשונה, מסתמן הסיכוי, שאולי, לרגע קט, למספר ימים, לא הרבה, יהיה פה (או יותר נכון שם) חרם צרכנים כחול לבן. כזה שיחזיק לפחות עד הבחירות. חבל שלא יותר מזה. נראה שהאנטישמיות שם עובדת שעות נוספות.
במצב הדי ג'יפה של הכלכלה היום, זה מה שהייתה זקוקה לו התיירות בתורכיה – עד כדי כך שבעלי מלונות התחילו להתחנן שנבוא. האמת? לא הבנתי למה. כמה כבר ישראלים מגיעים לשם כשכל האירופאים גילו את תורכיה?

מסתבר, שבשנה, מטיסה אל על (או נתב"ג – אל תתפסו אותי במילה) 700,000 ישראלים לתורכיה. 700,000. זה בערך 10% אחוז מהאוכלוסיה כאן. 1 ל-10. זה כמעט כמו סרטן השד בנשים (1 ל-9). מגפה.

אז עכשיו, יון תהפוך לתורכיה החדשה. זה אפילו יוסיף עוד קצת מרמור בין שתי המדינות האלה. המשעשע הוא שארגוני העובדים החליטו "להחרים" את הנופשים של העובדים בתורכיה. כן בטח. זה לא שכבר ביטלתם את הנופשים, יחד עם הקפה, טלפונים, שעת הנקה, קורסים ושאר ירקות.

אפשר רק להודות לארדואן. עכשיו אולי נלמד שחרם צרכנים אפשרי ואפילו יעיל.

לא בדיוק, אבל יש צורך להסביר…

אני קורא בחודשים האחרונים בלוג באנגלית בשם WifeAdvice. זה בלוג של זוג נשוי, היא – the wife והוא – the donkey. השבוע, העמיד החמור בבלוג את "רצף תגובות הטלפון של בן הזוג".

תוכלו לראות בבלוג שלהם את הרצף הרלוונטי. פניתי אליהם, וקיבלתי את האישור לתרגם את הרצף לעברית. בפוסט הנדון, החמור מנסה להציב בעלים שונים על קו ובו התגובות שלהם לשיחה מהנשים בחייהם: מהמתעלים ועד למתחנחנים.

מה אני יכול להגיד? אני נמצא איפשהו בין חסר ההתלהבות למרגיע, כנראה עם נטייה לעבר המרגיע.

גברים – מצאתם איפה אתם?

נשים – מצאתם את הבעל שלכם או שהוא פשוט לא עונה?

היום, נסתם הגולל על המקרה ההזוי מלפני שנתיים: נערים שדדו קשישה בביתה תוך שהם מתעללים בה במשך שעות.

האשה היא איטה פוגל, והנערים הבזויים הם סטפן בוריסביצ'ו, אריק שכטר ולירן הוברט. הם הורשעו ויבלו מקסימום של 10 עד 13 שנה כל אחד מאחורי סורג ובריח.

בחדשות, הודיעו בסיפוק שמדובר בעונש הקשה ביותר עבור עבירת שוד. מוזר. לי זה יותר נראה כמו התעללות ונסיון לרצח, ואפילו אכזבה שלא נתנו לעבריינים האלה מאסר עולם או אפילו עונש מוות.

13 שנה? הם יצאו אולי טיפ'לה מבוגרים מהכלא (בסביבות הגיל המופלג שלי פלוס-מינוס שנה -שנתיים), אבל לאיטה הם די חיסלו את החיים עד למוות שלה.

אני מחבק עצים ידוע. ככזה, לא פלא שאני רשום לאנונימוס ומקבל מהם כדרך קבע את הגליון שלהם על זכויות בעלי החיים (בגלל שנה של הגליון הזה אני היום צמחוני מאושר). את העובדות הבאות, מצאתי בעלון שהגיע היום: קישור ל-ynet בו נטען שכלבים גזעיים הופכים טפשים מדור לדור.
כן. וכאילו שלא ידענו את זה כבר, הכלב שלנו היום הוא רשמית טיפש. לברדור גזעי. תמיד רעב. עם אהבה עזה לבליעת גרביים.

פעם הבאה, פודל מעורב עם עוד איזה סמרטוט או שניים. לפחות הוא יהיה חכם. אולי אפילו ידע את לוח הכפל.

היום בחדר הכושר (כן, אני עדיין מתמיד), התפתחה שיחה עם אחד מהז'לובים המקומיים. ספציפית, אחד שהוא גם מדריך כושר פרטי ומורה לפילאטיס. בגלל שאני נשוי למורה לפילאטיס, היה לי אפילו שפה משותפת איתו.

מסתבר שהוא הוצי "קצת" כסף על האוטו השבוע, והייתה לו אפילו יציאה טובה בנושא.

מוסכניקים זה כמו רופאי שיניים. אתה מגיע לביקור ואתה לא יודע כמה זה עומד לעלות לך בסוף – בטוח ימצאו משהו שזקוק לשיפוץ.

כמה נכון…

החודש יש לי טיפול לאוטו. מזל שאת השיננית הזזתי בחודשיים.

איך אני יודע את זה?

היום בערב, התחילו החדשות רבע שעה לפני הזמן. לא בגלל הלחימה. ולא בגלל פיגוע. פשוט כי נרצח עוד דמות ידועה בזירת הפשע הישראלית.

יחי השעמום. מתי ידווחו על אמנים שמציירים על אוטובוסים במקום הדברים האלה?

מצטער, אבל נגמרו לי הדמעות.

תמיד חשבתי שאני נוטה לעבר השמאל, אבל סבב הלחימה האחרון הפך אותי לימני יותר. אין בי שום צער או כאב על הסבל של הפלשתינאים בעזה. מצטער. באמת.

לא רואה מה אכפת ליהודים טובים כאן ממה שקורה להם שם בבור שהם חפרו לעצמם לבד.

היום דיברתי עם מישהו שחזר משם מהמילואים. מסתבר שאחרי שצה"ל הודיע להם שהוא בא עם כרוזים מהאויר,עזבו כל התושבים את הבתים, אבל לא לפני שסגרו את כל החלונות והדלתות והשאירו את הגז פתוח – רק כדי שהחיילים שיכנסו יסתכנו בפיצוץ. וזה מבלי לדבר על כך שכל בית היה ממולכד.

איזה אזרחים יש שם? איזה חפים מפשע בדיוק?

לא כיף להרגיש את חוסר החמלה הזה, אבל זה מה יש.

קר בחוץ. יבש. אין טיפה של ענן שיכול להעיב על חגיגת היובש הזאת שתביא אותנו ליבא מים מתורכיה בקיץ.

כמה כיף.

כל מה שנשאר זה לחטוף דו"ח בבוקר בדרך לעבודה על תמרור עצור כדי לספק את הדובדבן.

כבר 10 שנים שאני נוסע פחות או יותר באותה הדרך. התמרור היה שם לפחות חצי מהזמן הזה. פעם בכמה שבועות חיכתה בסיבוב הניידת לטרף הקל. ואני? אני עוצר. כל פעם. עוצר כמו רוב הישראלים – גולש לי בקלילות ומוריד מהירות ואז פונה. הפעם, השוטר החליט שהעצירה לא הייתה מוחלטת. שלא באמת התאמצתי מספיק.

קיבלתי צ'ופר לשלם 250 ש"ח לקופת המדינה תוך 90 יום. אולי זה יגיע לתושב שדרות שנמרח לו הבית עם קסאם. לפחות זה יהיה לטובה. המאמץ האישי שלי למלחמה.

נקווה שהמשך היום יהיה קצת יותר אופטימי.

אדוני המתרים. גברתי המשנוררת. ילדי בני עקיבה הנמרצים. זאטוטי בית הספר המעיקים. אני מבקש ממכם. מתחנן. תפסיקו לצלצל בפעמון שלנו לבית.

בטח אחרי השעה 20:00. או בכל שעה אחרת ביום שהילדה ישנה.

אתם מצלצלים. הכלב נובח. הילדה מתעוררת. קפיש?

פשוט תעזבו אותנו בשקט. תרמנו בעבודה. וגם אם לא – את הכסף שלנו נתרום דרך האינטרנט. לא במזומן במפתן הבית.

לא הקש בדלת. לא חתונה של אברך. לא היום למודעות לחולי קדחת הפפילומה המזרחית. ניסיתם היום 3 פעמים. לא הלך. אולי תלמדו כבר שזה לא יעבוד?

אחרי מספר ימים בלאס וגאס, הגיע הזמן לביקורת המלונות.

זאת הפעם השניה שיוצא לי להיות בוגאס, ובאופן לא מפתיע, זה גם הפעם השניה שאני במלון Harrah's (או בשמו העברי חרא'ס).

המלון ממוקם בסטריפ של וגאס, קרוב מאד למלונות שווים אחרים (תמונות מהם בפוסט יותר מאוחר השבוע).

כמו כל המלונות בסטריפ, מדובר במלון גדול מדי, שכל מה שיש לעשות בו זה להמר. אפילו בשעה 7:00 בבוקר, כמו האשה חסרת החיים הזאת.

הפעם, כמו בפעם שעברה, פינקו אותי בחדר עם שתי מיטות – כדי שאני אוכל לגוון.

ולמדד…

1. דלת כניסה – 5. עובד.
2. נייר טואלט – 3. מכיר טובים יותר.
3. גודל חדר – 5. אפשר לשחק באולינג בחדר.
4. תאורה – 4. יש מספיק, אבל ההדלקה והכיבוי של המנורות זה סיוט.
5. אינטרנט – 4. בתשלום.
6. מגהץ – 5. יש בחדר.
7. מתאם חשמל – 2. כנראה שיש, אבל בתשלום (מאריך חשמל עולה 60$ לשכור ליום).
8. ערוצי טלויזיה – 5. הרוב אפילו באנגלית.
9. מיני בר – 0. יש, ואפילו מאיימים שלא להכניס אליו מוצרים אחרים – כי גם על זה יחייבו תשלום.
10. כספת – 5. יש. עובדת בקלות.
11. ארוחת בוקר – 4. יש. בתשלום. אבל יש שם יותר מבחר מאשר במלונות באילת. היה טעים.
12. חדר כושר – 3. יש. בתשלום נוסף.
13. אחרים – 5. מיקום אידאלי במחיר סביר.

לסיכום: 3.85 במדד המלונות של צחי.