יום העצמאות הוא חג מצויין אבל קצת בעייתי. גם הפעם, התפניתי לכתוב משהו קצת מאוחר מדי – אחרי צאת החג ובסוף סוף השבוע שלאחריו.
אני במקומו, מוסיף כמה דגלי ארה"ב בשביל הסטייל
כמו לחג הפסח, גם ליום העצמאות יש שם לא מי יודע כמה. אני אישית הייתי בוחר בשם אחר:
- חג הזבל – על שם הרי הזבל שמשאיר אחריו עם ישראל בכל החורשות והפארקים הלאומיים, זכר למנגלים שעשו בני ישראל במדבר אחרי יציאת מצרים (או יותר נכון, כדי להיות בטוחים שפקחי הגנים ושמורות הטבע מקבלים שכר על עבודה מאומצת).
- חג המנגלים – בגלל שזה הסיבה לזבל.
- חג הביזבוזים – כי המדינה, וגם הרשויות המקומיות מוציאות טונה כסף במקום לטפל בבעיות האמיתיות.
- חג הסירוב-המנומס – כי כל שנה אנחנו צריכים להגיד "לא תודה" לחברים ומשפחה על הזמנות לארוחות ומנגלים (כי קבענו כבר מראש).
- חג הפרטריוטים (או חג הדגלים) – פתאום לכולם יש דגל כחול לבן.
- חג המחסור-בשינה-בגלל- שאחד-השכנים-בפטנהאוזים-בניינים-הסמוכים- עושה-מסיבה-עד- הבוקר-עם-DJ-וציוד-הגברה – שנה שעברה אפילו התקשרתי להתלונן במשטרה. ידעתם שיש שני ימים בשנה שבהם מותר להרעיש כל הלילה? יום העצמאות ופורים… עוד שיר מזרחי אחד ב-3 בלילה/לפנות בוקר ואני רוצח מישהו.
משנה לשנה אני מעריך פחות ופחות את נושא הדגלים – אלה בכחול לבן שמציפים את הרחובות, הבתים והמכוניות. יש לזה כמה סיבות עיקריות:
- את השכונה שלנו מילאו בדגלים בשעה 1 בלילה. הרכב המצ'וקמק עם הסולם משמיע רעש נוראי כשמעלים ומורידים את הסולם. הייתה שעה מרנינה.
- 5% מהדגלים מיוצרים "בארץ" כל השאר – בסין. לא ממש פטריוטיות או היגיון, אבל זה מה יש. עד לפני מספר שנים (גם תוך כדי האינתיפדה), את מרבית הדגלים ייצרו ברשות הפלשתינאית – מה שיצר מצב מעניין, שבו אנחנו שילמנו על שני דגלים וקיבלנו אחד – את השני פשוט שרפו בצירוף דגל ארה"ב בהפגנות הרבות ברשות הפלשתינאית. היום, במקום לממן הפגנות אנחנו מממנים את האולימפיאדה.
- מה קורה עם הדגלים שבוע אחרי יום העצמאות? כל שנה אני מקבל דגל בעבודה בשביל האוטו. אין לי לב לזרוק אותו בסוף… פטריוטיות… איכשהו, אני בטוח שכל הדגלים מוצאים את הדרך לפח האשפה (או לשריפה בהפגנה). משהו צובט לי בלב על כל הכחול לבן הזה שנזרק. לא מסוגל להינות מהדגלים בחוץ.
- אצלנו בגבעה, תולים את הדגלים בין עמודי התאורה (כמו בכל עיר אני מניח). כאן, נזכרים להוריד אותם אחרי חודש/חודשיים – הרבה אחרי שהם נתלשים מהעמודים ומשמשים כ"מחצלת" לגלגלי מכוניות שנוסעות בבוקר לעבודה.
השנה נפל לי האסימון – יום העצמאות הוא לא באמת חג. יש דבר אחד שלא קורה ביום העצמאות: מעלית השבת בבניין שלנו לא עובדת. בכל שאר החגים, המעלית עובדת שעות נוספות ואפילו מתמלאת בזבל אורגני לסוגיו (עיתונים, קליפות פיצוחים, קרם של עוגה שנדבק לרצפה או סתם עטיפה של חטיף או גלידה). יום העצמאות? נקיון מופתי, ושתי מעליות לשימוש כל הדיירים.
בכל אופן, אני מקווה שהחגיגות היו שמחות ושלא השארתם יותר מדי זבל בחורשות ובגנים.
תשמרו על הדגל שלכם לשנה הבאה – כדי שהמצפון שלי יהיה יותר כחול ולבן. 
