בעשור האחרון שלי בגבעת שמואל, היה לי ספר קבוע. הוא "הכיר" את הראש שלי. ידע איך לספר אותי. לא שאל שאלות מעיקות על איך אני רוצה להסתפר. הוא אפילו זיהה אותי בטלפון כשאמרתי "הלו" ופשוט אמר "תגיע בשבע. תביא את הספר" (אני מגיע להסתפר עם ספר כדי לקרוא עד שיגיע התור שלי). לא עוד. הוא כבר לא עובד בגבעה.
אם יש משהו שאני שונא זה כששואלים אותי "איך לספר אותך?". כאילו שזה אני שמחליט או שיש לזה השפעה. לא אני צריך לחיות איתי ולראות אותי כל יום. מבחינתי, קרחת – רק כדי לא להגיע לספר לתקופה הכי ארוכה שאפשר. אשתי לפני כמה שנים באה לביקור אצל הספר כשהייתי אצלו כדי להנחות אותו בדיוק איך לספר אותי – פשוט כדי לא להתעצבן עלי אחרי שאני חוזר.
איך אני אחיה עכשיו?
מה אני אעשה?
והמצב רק מדרדר…
עד עכשיו הייתי ב"מספרת המגדל". האופציות האחרות כאן בגבעה לפי דפי זהב:
- סלון ענת – לא מתאים לי. מספיק לי ענת אחת בבית שמחליטה בשבילי.
- בני & אתי עיצוב שיער וקוסמטיקה – אמריקאי מידי עם ה-& באמצע.
- בר שרון – זה בן או בת? נשמע יותר כמו מזנון לאוכל אורגני טיבעוני של מחבקי עצים.
- המספריים של ברוך – מזכיר את "מאיר השתגע בגהה", ושם אני לא מוכן לאכול.
- מספרת המגדל – הייתי. לא אותו הספר כבר. לא מתאים לי בלעדיו.
- מספרת סמי – בורקס מישהו?
- סלון דוד – אני רוצה להסתפר. לא ללכת לחתונה. מה זה סלון דוד? למה לא מטבח רוחמה או שירותים חיים?
- עיצוב שיער הרצל שמש – משהו בשם לא מסתדר לי. ואצל שמש אני לא רוצה להסתפר. הוא עוד יחליט לצבוע לי לבלונד.
- רונית- עיצוב שיער לנשים – אני הגבר בבית, גם אם אני לא מחליט…
- רחמנינוב אלעד –
כנראה שאני אאלץ לגדל שיער.
אני יכול להמליץ לך על ספר מצויין קרוב לעבודה. הולך?
כן! כן!
אני רק מקווה שהוא לא שואל שאלות מיותרות…
שכחת לציין שבפעם היחידה שהסתפרת בלי הוראות שלי הגעת מגולח לחלוטין, כלומר, ללא שיער בכלל 😯