פתגם סיני עתיק טוען שגברים בוחרים להתחתן עם נשים מתוך אהבה למי שהן, ואילו נשים בוחרות להתחתן עם גברים בגלל מי שהם יכולים להיות עם קצת עזרה (כל מי שנשוי ואשתו מנסה לאלף אותו שירים את היד).
כמו כל ההכללות, גם זאת בעייתית (היא כנראה תגרום לי לחטוף מכות כשענת תקרא אותה).
בכל אופן, עכשיו, בפתחו של חודש ההריון התשיעי, אני חייב לשאול את השאלה: איפה האישה שהתחתנתי איתה? למה לא אמרו לי בחוזה שהאחריות פגה עם הכניסה להריון? מעבר לבחילות ולהקאות ולהתנהגות חסרת הסבלנות שבאה יחד עם ההריון, היו עוד כמה שינויים די מוזרים שקרו לאשתי בסיבוב הזה.
1. היא הפכה להיות אני
כן – אשתי היום חסרת סבלנות כמוני. היא לא מתקשרת יותר להציק לי בעבודה – תופעה שהייתה יותר מנפוצה בעבר, ועכשיו אני מרגיש בודד ומוזנח. אבל מעבר לזה – היא מסוגלת לענות בחוסר סבלנות משווע כשאני כבר מתקשר לשאול אם העולם נחרב כי היא לא התקשרה עם איזה נושא מטריד כבר יום שלם – או בקיצור – היא הפכה להיות אני והיא מתנהגת אלי בטלפון באופן שאני מתנהג. לא בחרתי להתחתן איתי, אלא איתה – אז למה אני מגיע לי???
2. היא החליטה להיות משכילה
הייתה לנו חלוקה מאד ברורה בבית – אני קורא ספרים והיא עושה ספורט. על כל ספר שיצא לה לקרוא, הייתי מזמין וקורא בוכטה של ספרים מאמזון. על כל פעם שהלכתי לחדר כושר, היא לרוב מספיקה לדחוס 30 שעות אימון מגוון. משום מה, מאז שהיא בהריון – יש תחרות קריאת ספרים בבית. היא קוראת יותר – אפילו יותר ממני. וכן – היא עדיין מתאמנת הרבה יותר ממני. כמו כל גבר, אני די טריטוריאלי, ומבחינתי זה די כניסה לשטח שלי ופגיעה במאזן הכוחות העדין בבית.
3. יש לי רואה חשבון חדש!
אמא שלי תמיד הייתה רואת החשבון בבית וזה לא פלא, כי היא עבדה בבנק. כשביקרתי מכרים של הורי בקנדה, הם אמרו לי בחצי חיוך שכאשר אבא שלי ביקר אצלם ועשה קניות הוא אמר שהוא לא יכול להתפרע עם הכסף כי אשתו רואה.
למזלי, אצלנו בבית זה לא ככה. ענת לא סופרת כסף – רק משתמשת בו כשהיא רוצה. בעצם אף אחד אצלנו לא סופר יותר מדי את הכסף ואנחנו חיים מסביב לאפס בחשבון בלי קשר לכמה אנחנו מרוויחים כל חודש. ההריון שינה גם את האיזון הזה – ענת החליטה ללכת וללמוד יותר על כסף. ואיזה דרך יותר טובה מאשר להוציא כסף על קורס יש? אז היא עכשיו בקורס שמתעסק במימון תא משפחתי ויש לה גם מחשבות על הקמת עסק.
מאז, אני צריך להסתובב עם פנקס ולרשום הוצאות, כי בסוף כל חודש, רואה החשבון הפרטי שלי (האישה ההריונית שמתחזה לאשתי האהובה) מבצעת מאזן ומעקב. מה יוליד יום מהשינוי הזה אני לא יודע, אבל זה די משעשע.
אז מה אני יכול כבר לומר? נשים בהריון סובלות משינויים קשים בחיים שלהם. ההורמונים משתוללים והחיים באופן כללי נמעכים להם מול העיניים לתקופה לא מבוטלת. אבל אנחנו הגברים – שכל רצוננו הוא לשמר את הקיים (בחרנו בהן כמו שהן – זוכרים?) חווים גם שינויים. במקרה שלי – רכבת הרים. הנסיעה נראית מפחידה מהצד, אבל היא מאד חווייתית. אני רק מקווה שבבוא הזמן, כשנסתכל על המתקן של רכבת ההרים הזאת שוב, נוכל שנינו לומר "בוא נלך לעוד סיבוב".
(אני סתם רע אליה – היא דווקא די סבלנית בשבוע האחרון בהתחשב במצב).
