שוב היום הולדת מתקרב ואיתו פלאשבקים מהעבר… הפעם זה היה נסיעה ברכב בכביש בינעירוני.

זה התחיל בערך בגיל 27 או 28. לא זוכר בדיוק. בערך חודש לפני היום הולדת שלי, אני מתחיל להיות בדיכאון שכזה (זה היה ממש מטורף שנה שעברה – במעבר מ-29 ל-30), ועם הדיכאון עולים לפעמים זכרונות של דברים בנאליים.

נסענו אתמול בערב להמשיך את סבב הקניות לקראת הלידה. הפעם לסופרפארם (עם רצון להספיק להגיע לשילב – דבר שלא התאפשר בשל הצורך לתדלק בקפנטו). יצאנו בשמונה בערב, כשהתחיל להחשיך. ענת נהגה. ישבתי ליד ומצאתי את עצמי בוהה בוהה בתוך האוטו במהלך הנסיעה על כביש גהה. ואז נזכרתי…

סבתא שלי הייתה גרה עד לא מזמן בבת-ים. היינו נוסעים אליה כל שבוע או שבועיים מאשדוד ביום שישי בערב (אולי בשבת – הזכרון שלי אולי השתבש). בנסיעה, אני הייתי אוהב לשבת ולבהות במשחקי האור והצל שפנסי הרחוב בכבישים הבין עירוניים היו עושים בתוך האותו – על הדלת, המושבים, הרגליים והידיים שלי. מסיבה לא ממש מוסברת, נזכרתי בזה שוב – באמצע הנסיעה. פעם, כשהייתי ילד, והחיים היו פשוטים ונטולי דאגות. מעניין מה תעשה הילדה שלנו? מה לה יגרום לסקרנות? איך היא תגיב לעולם שמסביבה?