כן, אני עדיין לא "התגברתי" על השם שלי, ואין כמו תזכורת בעברית…

במסגרת העבודה שלי, יוצא לי לא פעם להוציא "press release" (הודעה לעיתונות) על כל מיני עסקאות מפוקפקות יותר ופחות. בכל המקרים, ההודעות האלה באנגלית (השוק המקומי לרוב קטן מדי לחברות היי-טק ישראליות). משום מה, הירח והכוכבים החליטו להסתדר אתמול בקונסטלציה מאד מאד מסויימת, והעיתון  היהודי הישראלי גלובס ניסה את כוחו בתרגום אסופת מילים באנגלית לעברית – הוא אפילו ניסה לעשות את זה להודעה לעיתונות שעבדתי עליה בזמן האחרון. את התוצאות אפשר למצוא כאן.

אז עכשיו, אחרי השוויץ והליטופים לאגו, יש לי בעיה אחת:

מה זה למען השם לוונט-לוי?

זה לונט-לוי – ב-ו' אחת לא שתיים.

לפחות את ה-ט' הם לא פספסו, בחרו ב-וו ולא ב-ב' ואפילו שמו את המקף באמצע (המקף שם גם באנגלית).

אני חייב להודות שניסיתי לקרוא את התוכן בעברית וזה נשמע לי כמו ג'יבריש – עדיף באנגלית. ועדיף שאני אשנה את השם… במקרה הזה בז' לונט-לוי לא היה עוזר. איך צחי בז' נשמע?בכל זאת… פה זה משפחת בז'

אה כן – ולחכמולוג בגלובס שהחליט להשאיר שם תגובה מלומדת כ"כ: כן, מנהל מוצריםמתראיין – זה קורה פעם בחודש חודשיים. ולא – אני לא מחפש עבודה – די טוב לי כרגע. ואם בטעות אתה מנהל מוצרים ולא מתראיין, אז אתה לא עושה עבודה טובה.

היום צריכה הועדה שמונתה לקבוע את סל התרופות להביא את ההמלצות שלה. היא תקבע גורלות ללא מעט אנשים כאן. הפעם, יש להם בסל, לפחות לפי גלי צה"ל, 50% יותר תקציב מבעבר – 450 מיליון ש"ח. אין לי מושג אם זה הרבה או מעט, אבל במידה מסויימת זה לא משנה בכלל.

הם נמצאים במשחק שבו הם פשוט לא יכולים לנצח. כל מספר שייבחר עבור תקציב שכזה פשוט לא יספיק – לפחות מבחינת החולים שישארו עם התרופות שלהם בחוץ…

חברות התרופות משקיעות כספים בפיתוח התרופות ומגנות עליהם בפטנטים שמקנים להם שנים רבות של בלעדיות. בלעדיות זו מאפשר לאותן החברות לקבוע מחירים גבוהים עבור התרופות עד שפג הפטנט. בלי הגנה של פטנטים לא היה תמריץ לחקור מחלות רבות ולפחות כעת, אין פתרונות קסם אחרים בכלכלה החופשית לאותם התמריצים. פועל יוצא מיידי הוא מחיר גבוה מאד לתרופות הכי חדשות שנמצאות בשוק, שבאופן לא מפתיע הן הכי יעילות, בעלות פחות תופעות לוואי, וכו'.

עם תקציב של 450 מיליון, ישארו הרבה תרופות מחוץ לסל. הדבר יהיה נכון גם עבור 500, 600, 700 מליון ואפילו יותר – לא צריך לבדוק את זה – זה פשוט נכון כשמדובר בתרופות מצילות חיים או מקלות שעולות 30,000 אלף ש"ח ויותר לאדם בחודש.

אז יש ועדה שמונתה, התפקיד שלה לבחור בין התרופות (נקרא להם המועמדים) ולהביא את המנצחים לקופות החולים. נשמע קצת כמו השרדות שמופיעה בערוץ 10 בשבועות האחרונים (לא שחברי הועדה זורקים אחד את השני, אבל גם זה כבר קרה שם עם כל הלחץ שיש עליהם). יש להם אפילו קהל צופים גדול – לכל דיוני הועדה הגיעו חולים במחלות שונות כדי להפגין ולהכניס תרופות שהם "אוהבים" לסל הנכסף.

אולי הדרך לפעול צריכה להיות יותר דומה לארוביזיון (שבא עלינו לטובה באותם הימים בדיוק) או לתוכניות ריאליטי אחרות. שיעשו תכנית טלויזיה, יעמידו את החולים השונים ויספרו סיפורים עצובים על הקושי העצום שלהם והתכונות המדהימות של התרופות והעם יסמס למי הוא רוצה לתת את הכסף. זה פשוט ניראה שתוכניות ריאליטי זו הדרך היחידה היום בארץ לבצע החלטות.
אני מעדיף ועדה. מקצועית. אחת שקובעת גורלות בשקט. באופן גלוי, אבל בלי כל התקשורת מסביב. אני לא מקנא לא בחברי הועדה ולא בחולים – לא הייתי רוצה לתפוס את מקומם של אף אחד מהצדדדים, וגם לא את זה של ראש הממשלה, שר האוצר או שר הבריאות – הם במשחק הזה של סל התרופות תמיד יצאו מפסידים.

שלשום הסתובבתי עם אשתי שתחיה לפני שהלכנו לנשנש במסעדה. הייתי פשוט חייב לשתף…

אהבה ממבט ראשון. יותר מזה לא צריך לפרט הפעם…

פרטים כלליים

מלון WTC נמצא אי שם בסין, בעיר מקסימה ושקטה. המלון מצויין והמחיר נמוך – כיאה לסין.

בקטנה

למלון יש את כל הפינוקים הדרושים – מסך שטוח וגדול בחדר השינה, שליטה בכל האורות מכל חור אפשרי בחדר, לובי מפואר, אגם במרחק הליכה (תמונות מהשוטטות שלי בחוץ). ולמרות זאת, היו כמה דברים שהפתיעו אותי מאד ושבו את ליבי…

מטריה! כמה מלונות מספקים מטריה לכל חדר? לא צריך לבקש, להתחנן או לקנות – פשוט לפתוח את הארון.

בסין, כידוע, מי ברז זאת לא השתייה הכי מומלצת. רוב המלונות, נותנים בגלל זה אחד או שני בקבוקי מים (לא מינרלים) בחדר. במקרה הזה, המלון החליט לספק ברז נוסף – האמת? מים טעימים.

זוכרים את החשמל והדלת במלון הקודם? גם כאן יש את אותו המנגנון, רק שהמלון לא השלה את עצמו וסיפק כרטיס לנושא, שחיכה בסבלנות ליד החור שלו.

והשוס האחרון זה הסידור הנחמד בחדר האמבטיה – מישהו מכיר עוזרת בית עם כאלה כישורים? אני עכשיו לוקח…

מוזרויות

בנושא המיקום יש בעיה מסויימת. המלון קרוב מאד לאגם, עם חניה גדולה מלפנים ובמיקום מאד שקט. אבל מה שקורה דרך החלון מזכיר יותר תחנת ניטור של צה"ל בצפון מאשר מלון. או שאולי נקרא לזה מרכז קליטה?

לתוצאות

1. דלת כניסה – 5. אין הפתעות רעות כאן. הסידור של החשמל משעשע ונאיבי לדעתי.
2. נייר טואלט – 3. אחת האכזבות. קצת מזכיר נייר שיוף (יחסית למלון). לא הייתי ממליץ על המלון הזה לשהות של יותר משבוע. אם כן – תביאו מהבית או שתצטיידו באלוורה
3. גודל החדר – 5. אפשר לשחק פה מיני גולף.
4. תאורה – 5. יש בכל מקום. אפשר לסגור ולהדליק הכל מהמיטה. יש אפילו מנורה גדולה באמצע החדר (קונספט לא ממש נפוץ במלונות).
5. אינטרנט – 5. מהיר וחינם. לחו"ל קצת איטי, אבל זה קטע של הסינים ולא של המלון.
6. מגהץ – 2. אין כחלק מהחדר, אבל אפשר לקבל. לא בדקתי אותו אז אני אהיה פסימי בציון.
7. מתאם חשמל – 5. גם כאן, אפשר לחבר לקיר כמעט כל דבר ישירות ובלי מתאם.
8. ערוצי טלויזיה – 5. יש הרבה באנגלית (כולל 2 ערוצי סרטים) ולא בזבזו ערוצים על צרפתית
9. מיני בר – 3. יש. יש מקום למפתח אבל אין מפתח. אני מקווה שאפשר לקבל אחד.
10. כספת – 5. יש. נוחה לשימוש.
11. ארוחת בוקר – 5. אם היה אפשר, הייתי נותן יותר. היה להם שם הכל – אפילו מנות אורז, נודלס ומרקים. בכיתי כי לא יכלתי לטעום מהכל…
12. חדר כושר – 5. לא השתמשתי, אבל היה להם שם ספא מאובזר עם חדר כושר גדול, בריכה, סאונה, חדרי טיפולים וחדרי אימון. אשתי לא הייתה יוצאת מהמלון.
13. אחרים – 5. למעט צלחות הלוויין לא מצאתי שום דבר רע והמלון הפתיע לטובה בכל פנייה.

סה"כ  4.46 במדד המלונות של צחי.

צריך לחזור לשם (עם נייר טואלט מהבית).

הלובי:

שוב אני בחו"ל. שוב במלון, ושוב יש צורך לבדוק את איכות המלון לפי מדד צחי למלונות.

פרטים כלליים

מלון Ramada Seoul נמצא במרחק יריקה של הסניף של החברה שלי בקוריאה. זה נוח, זה טוב – ואני לא מתאמץ יותר מדי. זה גם מלון הבית שלי כאן – אחד כזה שאני מכיר מצויין.

שבחים

אחלה מלון! יש אוטובוס שיוצא בשדה התעופה ומגיע עד לשער של המלון. יש חדר כושר. אוכל מצויין. שירות אדיב. חבל"ז.

לפני שאני אגיע למדד, יש נושא אחד שאני חייב להתעכב עליו וזה חדר הכושר של המלון הזה. הוא גדול. הוא מרווח. הוא נח. והוא עושה מעל ומעבר. אני אסביר בתמונות:

גרביים. בחדר הכושר אפשר לקבל גרביים. ככה שלא צריך לייבש אותן בחדר לפני אריזה וטיסה.

אם זה משעשע, אז מה תגידו על תלבושת אחידה לחדר הכושר?

אפילו לנשים, רק כמובן שלא בכחול (נשים כבר אמרנו?)

לתוצאות

1. דלת כניסה – 4. הכל סבבה, אבל צריך להשאיר כרטיס בתוך החדר כדי לקבל חשמל (טוב שיש נוסע מתמיד סילבר של אלעל – איך הייתי מסתדר בלי?)
   
2. נייר טואלט – 4. אין הפתעות. לא לטובה ולא לרעה.
3. גודל חדר – 5. יש מקום להכל. אפילו לשכיבות שמיכה ותרגילי בטן (לא – לא עשיתי – הייתי בחדר כושר).
4. תאורה – 5. אפשר להדליק ולכבות הכל מהמיטה. יש מספיק אור להכל.
5. אינטרנט – 4. מהיר. מחובר לקיר עם כבל וצריך לשלם.
6. מגהץ – 2. אין בחדר. אפשר לבקש. קיבלתי צעצוע קטן שצריך להיאבק איתו בשביל להשיג חולצה לא מקומטת.
7. מתאם חשמל – 5. לא צריך! אפשר לחבר הכל לקיר בשולחן המשרדי בחדר הייתי מפרק ולוקח איתי הביתה אם היה אפשר…
   
8. ערוצי טלויזיה – 4. יש הרבה באנגלית, כולל אחד של אקשן. לא היה לי בכל זאת מה לראות…
9. מיני בר – 0. יש. והוא מלא. ואי אפשר לנעול ולזרוק את המפתח. לא מקום טוב לבוא עם האמא של הילדה שלי.
10. כספת – 5. יש. עובדת וגדולה מספיק למצלמה המגושמת שלי.
11. ארוחת בוקר – 5. יש. כלול במחיר. עם כל סוגי הביצים, לחם, ירקות, פירות טריים. הגבינות לא משהו (בכל זאת המזרח הרחוק), אבל יש רוטב קיוי מגניב לסלט!
12. חדר כושר – 5. מצויין. עם גרביים…
13. אחרים – 5. מיקום טוב, נוף טוב, שקט, נוח.

סה"כ 4.08 במדד המלונות של צחי.

הנוף מהחדר:

בסוף השבוע יתווסף מלון נוסף, והפעם בסין.

כבר שנים שלא ממש יצאנו. סרט פה, מסעדה שם – אבל ממש לצאת – ולחזור אחרי חצות לא ממש יצא.

אפילו בפריז לפני כמה שבועות לא התפרענו והלכנו לישון מוקדם.

אתמול היה שונה. אנחנו מארגנים דרך העבודה כנס בארץ של חברות בינלאומיות שבאות לבצע בדיקות – שבוע שכולו וורקוהוליקים שקטים שבודקים דברים במחשבים שלהם באולם כנסים במלון. עלתה ההצעה שאולי באחד הערבים, נוסיף לאירועים המשמימים הרגילים איזה להקה – ואם כבר, אז כמה חבר'ה שעושים קאברים לשירים של הביטלס. השגנו כרטיסים והלכנו. ביום שישי ב-22:00 בלילה.

כבייבי סיטר הבאנו את אחותי – פינקנו אותה באוכל והצחקנו אותה מספיק כדי שיהיה חשש לחנק (לא טוב לצחוק ולאכול פסטה באותו הזמן). ויצאנו. כהרגלנו, הגענו באיחור למועדון הבארבי בדרום תל-אביב. בשבילי זה היה כמו להגיע לחלל החיצון – מעולם לא הייתי חסיד של דיסקוטקים ומועדונים.

ההופעה הייתה מצויינת. היו ב"אולם" אנשים מכל שכבות הגיל וכולם נהנו. אני ממליץ בחום ללכת.

    
חזרנו אחרי חצות – שעה בהחלט לא שיגרתית. כשיצאנו, היו זאטוטים שחיכו בכניסה כדי להגיע להופעה שלהם. הרגשתי איך הזיקנה שלי נוחתת עלי ושיערות השיבה שלי מלבינות עוד קצת…
והיום, אני כבר בשדה, לקראת טיסה ארוכה למזרח כדי לבדוק עבור הקוראים שלי את מדד המלונות בקוריאה ובסין.

קראתי אצל שגיא על הבדיקה הפשוטה כדי לדעת אם אני מכור לבלוגים, והחלטתי לנסות.

לא היה נראה לי שאני מכור, אבל מסתבר שאני טועה…

אין לי הרבה מה לומר להגנתי.

בכל אופן, אני עומד שבוע הבא להסתובב קצת במזרח, ככה שיהיו עוד כמה מלונות שאני אוכל לספק להם את המדד החדש שלי

אם נטלי היתה בטובה כי רב תולה שלט בכניסה לבניין שלכם – את מי מהדיירים הייתם מעבירים ולמה?

אני ואשתי שתחיה – כשראינו את השלט הזה בבניין שלנו לפני כמה שבועות היינו די בדילמה:

• צד אחד, יש את המשפחה מרובת הילדים מתחתינו, עם קונצ'רטו לסירים של 7 בבוקר בשבת.
• מצד שני, יש את הדתיים מלמעלה עם שיעורי התורה משחר ההיסטוריה שמתקיימים בימי שני בערב.

הדילמה כה קשה… ואולי פשוט היינו צריכים אנחנו להתקשר?

מדור חדש כאן – מדד מלונות. והמלון הראשון הוא זה שאני נמצא בו עכשיו.

פרטים כללים

מלון Holiday Inn Paris Saint Hermain Des Pres נמצא לו אי שם באיזור הדרומי של פריס. לא הייתי בסביבה מעולם, אבל די נחמד כאן אני חייב לציין.

הרחוב המדוייק הוא 92 rue de Vaugirard ואתר האינטרנט http://www.holiday-inn.com/paris-germain.

הייתי לצרכי עבודה… כרגיל.

קוטריי

מלון נחמד, אבל קצת צרפתי מדי לטעמי. הכל עקום – בעיקר כל מה שקשור לדלת הכניסה. מי עושה כזה מנגנון מפגר לדלת? צריך ללחוץ על הכפתור, להביא את הפינה הספציפית של המפתח מול הנורה האדומה ולהתפלל לנורה ירוקה. בכניסה למלון אפילו הסבירו על דלת לדוגמה איך צריך לפתוח אותה…

לתוצאות

1. דלת כניסה – 4. מנגנון טפשי…
2. נייר טואלט – 5. עלילי תלת שכבתי!
3. גודל חדר – 3. יש מקום לשכיבות שמיכה, אבל לא תוך כדי צפייה בטלויזיה. בתוך האמבטיה אסור להרים את הידיים.
4. תאורה – 4. יש אור מספיק להכול, אבל אי אפשר להשתמש באור ליד המחשב בלי להדליק את כל האורות בחדר. אז ענת לא יכולה לישון תוך כדי.
5. אינטרנט – 4. עובד. מחובר בצינור לקיר (את הכבל צריך לקחת בקבלה – קצת טפשי) וזה בתשלום.
6. מגהץ – 0. אין.
7. מתאם חשמל – 1. יש, אבל רק למי שמגיע מארה"ב או מאנגליה. אנחנו הישראלים צריכים לקנות ברחוב.
8. ערוצי טלויזיה – 0. אכזבה. בתאוריה יש בערך 10 ערוצים באנגלית. בתכלס אפילו CNN לא קולטים טוב.
9. מיני בר – 4. אני מעדיף שלא יהיה ויש, אבל כזה עם מפתח, ככה שאפשר לנעול.
10. כספת – 5. מהסוג הכי שווה. אפשר לנעול אותה עם שני כרטיסי אשראי – אחד שלי ואחד של אשתי שתחיה.
11. ארוחת בוקר – 0. בתשלום. צרפת – מחיר מופרז…
12. חדר כושר – 0. אין. באינטרנט מבטיחים שיש – שקרנים.
13. אחרים – 3. לא נפלתי מהרגליים וגם לא התאכזבתי.

סה"כ הגיע המלון ל-2.54 בדירוג המלונות של צחי.

הגיע הזמן – יש קטגוריה חדשה פה בבלוג, והיא נכתבת – איך לא – מחדר במלון.

שבוע שעבר, כשישבתי עם חברים למסיבת יומולדת, הגיע השיחה של הטסים קבוע – באיזה מלונות מוזרים יצא להם להיות בשנה האחרונה. זאת בעיה אמיתית שאין לה פתרון טוב. אז החלטתי לשים פה את הרשמים האישיים שלי מהמלונות שיצא לא לבקר בהם מעתה ואילך ואני אתחיל כמובן במלון שבוא אני נמצא עכשיו.

את הרשמים שלי אני אארגן כאן בצורה מדעית ומדוייקת, כאשר כל מלון יכול לקבל ציון שבין 0 ל-5. אלה יהיו הכוכבים שאני נותן למלונות… כדי להגיע למספר המיוחל, אני אבדוק מספר פרמטרים שחשובים עבורי במיוחד

הפרמטרים

1. דלת כניסה. לכל חדר במלון יש כזה. כל מלון יש לו את השטיקים שלו בנושא – מפתח רגיל, חשמלי, כזה שמנפנפים באוויר, אחד עם בומבה של מחזיק מפתחות וכו'.
2. נייר טואלט. כשאני בחו"ל, אני מעדיף לנגב במשהו שלא ישאיר סימנים של נייר שיוף. לא כל המלונות מבינים את הקונספט הזה…
3. גודל חדר. ממיקרו ועד לאולם קונצרטים. הכל יש. מה שחשוב זה שיהיה אפשר לנשום.
4. תאורה. אני בא עם מחשב ועם ספר. אני מצפה להיות מסוגל להשתמש בהם מבלי להגדיל את מספר המשקפיים שיש לי.
5. אינטרנט. מחשב כבר אמרנו? אז צריך גם להתחבר באינפוזיה לעולם. אם בתשלום או לא בתשלום, בחבל טבור או באויר.
6. מגהץ. כשיש מגהץ בחדר מבחינתי זה יתרון. זה חוסך גיהוץ וקיפול נורמלי בבית. זה חשוב לטיסות מהעבודה למזרח – כשמצפים שאני אבוא בלבוש מלא.
7. מתאם חשמל. מחשב אמרנו נכון? לפעמים אני שוכח את המתאם בבית. ואז יהיה נחמד אם המלון חשב על זה כבר והכין סטוקים של מתאמים בשביל צרי אופקים כמוני.
8. ערוצי טלויזיה. לשעמום. רצוי מאד באנגלית ורצוי מאד שלא רק CNN ו-BBC.
9. מיני בר. שלא יהיה. עם אשתי – מיני בר זה אסון. זה מגדיל את תקציב הטיול ב-20% לפחות.
10. כספת. צריך שיהיה בחדר – כדי להשאיר דרכון, כרטיסי טיסה ושאר תופינים.
11. ארוחת בוקר. שיהיה כלול במחיר המלון ושהיה עשיר כמו מסעדות באילת…
12. חדר כושר. כדי שהאשה תהיה מרוצה.
13. אחרים. לכאן יכנסו כל אותם הדברים שהמלון הפתיע בהם או להיפך.

אז זהו. כל מה שנשאר זה להתחיל לדרג…

אם אתם גם טסים, אתם מוזמנים ליידע אותי ואני אשמח לשים לכם כאן מקום בין הפוסטים שלי.