שחיתות

היום הוא יום שמח לדמוקרטיה בישראל. או אולי סתם לאזרח הקטן?

בניזרי והירשזון הולכים לכלא, ל-4 ו-5.5 שנים בהתאמה (5.5 = 5 שנים ו-5 חודשים).

סוף סוף מתיחסים במדינה הזאת ברצינות לשחיתות, ובתי המשפט פועלים בנדון.

ברדיו הביאו "מומחה" לנושא: ניר יצחק, בכיר לשעבר בשירות בתי הסוהר, שהקים את חברת "שיא – שירותי ייעוץ לאסירים". כמה דברים משעשעים:

  • לא. הוא לא עושה קורסים להכנה לכניסה לכלא – זה שירות אחד על אחד. או בתרגום חופשי קואוצ'ינג. מצא סטרט -אפ אמיתי עם המצעד האחרון לכלא.
  • הוא השתמש בטכניקת FUD ברדיו (Fear Uncertainty Doubt), בנסיון להפחיד את המאזינים והאסיריםהפוטנציאליים ברדיו על המשמעות של הכניסה לכלא. אני כבר שומר את המספר שלו בזכרון בטלפון שלי.

בכל אופן, יום חשוב.

והנה סיבה למה היה חשוב מאד לתת עונשים כאלה חמורים: "אני לא חושב שנציגי ציבור צריכים לשלם מחיר כל כך כבד על עבירות שהן באמת לא כל כך חמורות". מדובר על ח"כ ניסים זאב מש"ס. אולי כדאי שנבחרי הציבור שלנו יפנימו שהעבודה שלהם כוללת מספיק טובות הנאה בלי לשלוח את הידיים המגעילות והמיוזעות שלהם לקופה הציבורית.

ביקורת סרט: הנבואה

!!! הערת אזהרה !!!

  •  אם אתם לא מתכוונים לראות את הסרט הזה, אתם מוזמנים להמשיך לקרוא
  • אם אתם מתכוונים לראות את הסרט הזה, תמשיכו לקרוא – כדי לא לבזבז שעתיים מהחיים

ראינו את הנבואה בסוף השבוע האחרון. למה? ככה. אין סיבה אמיתית.

אם יש משהו טוב לומר על הסרט הזה – פצצות של אפקטים. לפחות אם אתם בקטע של לראות אסונות. מאד מקרוב. אשתי לא עמדה בזה טוב מדי.

וחוץ מזה?

כולם מתים בסוף.

זהו – אפשר לעבור לסרט הבא.

ניסויים בבני אדם: מאפה פסטה עם כרובית, כרישה ומנגולד

גם זה הלך לפיקניק, על תקן פשטידה, למרות שזה לא בדיוק פשטידה: המתכון המקורי בנוי על פסטה פנה (קצרה וחלולה) – אני החלפתי אותה באיטריות פסטה כדי להגיע ל"מרקם פשטידתי".

גם המתכון הזה, כמובן, הוא מהספר "האוצר של על השולחן" – אמרתי כבר שהוא ספר מצויין? 400 מתכונים, שרובם שווים בטרוף – יש לי עוד ימים רבים של הנאה מלבשל אותו.

רכיבים

  • חבילת פסטה מבושלת (עדיף פסטה קצרה או אטריות פסטה)
  • 1 כרובית מפורקת לפרחים
  •  2 גבעולי כרישה קצוצים
  • 2 שיני שום פרוסות
  • 1 כף חמאה
  • 1 מיכל שמנת מתוקה
  • 3 ביצים
  • 4 עלי מנגולד קצוצים
  • 200 גרם גבינת קשקבל מגוררת
  • מלח, פלפל ואגוז מוסקט

לעבודה

מבשלים את פרחי הכרובית במי מלח רותחים 7 דקות, מוציאים ומסננים.

מטגנים כרישה ושום בחמאה עד להתרככות.

מערבבים את כל החומרים יחד ומעבירים לתבנית אפייה משומנת. אופים חצי שעה בתנור.

ניסויים בבני אדם: לביבות תירס

את הלביבות האלה הכנתי בפעם הראשונה לפיקניק. פגשתי אותם בשיטוט בספר המתכונים "האוצר של על השולחן" – מצויין ומומלץ בחום.

מיה – נא לעקוב אחרי המתכון.

את המתכון יש להכין כשהצעצוע האהוב יושב להנאתו על השיש – זה המרכיב הסודי.

רכיבים

  • 1/2 כוס קמח
  • 1/2 כוס קמח תירס (לא היה לי בבית אז השתמשתי בקמח תפוחי אדמה מפסח)
  • 1/4 כפית אבקת אפייה
  • מלח וכמון
  • ביצה טרופה
  • כפית מיץ לימון
  • 1/2 כוס מים
  • 2 כוסות גרעיני תירס טריים (קפוא עבד לי מצויין)
  • 4 גבעולי בצל ירוק קצוצים
  • 3 כפות כוסברה קצוצה
  • שמן

לעבודה

מערבבים קמח, אבקת אפייה, מלח וכמון. מוסיפים ביצה,מיץ לימון ומים ומערבבים עד שהעיסה חלקה. מוסיפים את יתר החומרים מלבד השמן ומערבבים.

במחבת  משומנת וחמה מטגנים את הבלילה משני הצדדים. אני העברתי כל פעם כף של בלילה ומעכתי אותה על המחבת. כל סיבוב היו 5 לביבות.

מוציאים לנייר סופג וטוחנים.

פיקניק בלב רמת גן

רצינו להזמין אלינו הביתה. אז רצינו. גבי העדיף פיקניק, אז השתמשנו בפעם הראשונה ב-Google Docs כדי לארגן אירוע – ככה שלא היה מישהו שריכז את הכל אצלו, אלא אירוע כזה שדי ריחף לו (למרות שכולנו החלטנו שגבי אחראי כדי שיהיה את מי להאשים).

באופן לא מפתיע, החלטתי להשתלט על הדברים שדורשים מאמץ בישולי, ונותרה לה פשטידה יתומה שאף אחד לא התנדב להכין – אז גם אותה הכנתי. וגם עומר הכין אותה. והחלטתי להכין עוד משהו – סתם כי היה נראה מעניין לנסות. וברור הרי שהיה יותר מדי מה לאכול בסוף…

למה זה מעניין? פשוט כדי להכין אתכם ששני הפוסטים הבאים מדברים על ניסויים בבני אדם – מתכונים שהתבקשתי במסגרת הפיקניק לספק.

בינתיים, אם זה באמת מעניין אתכם (=הייתם בפיקניק), אתם יכולים למצוא את התמונות שצולמו כאן.

יומני היקר…

זה זמן לא מועט שאני לא בא לבקר אותך מספיק.

אני לא מלטף אותך ב-אדמין, לא כותב לך פוסטים למגרה, ואפילו שלא הולך להציץ ביומנים של אחרים ולהגיב אצלם.

זה לא אתה זה אני.

הייתי עסוק.

הבטחתי לעצמי שלא להתנצל כאן, אבל זה היה בלתי נמנע…

בכל אופן, מחווה קטנה לשבוע הספר, שניה לפני שאני מפציץ פה בעוד כמה פוסטים.

המלחמה שבדרך

הוא כבר מת. וזה לא קרה אתמול. עברו מאז הרבה שנים, אבל כנראה שהגיע הזמן לשנות קצת את הסטטוס קוו.

מאז שאבא שלי נפטר, הריטואל הקבוע הוא שביום האזכרה, עולים לקבר ואז הולכים לבזבז את הזמן הנותר בבית הכנסת. לא עוד. במהלך האזכרה שנה שעברה, נפלה החלטה של הקרובים מדרגה ראשונה (רובם לפחות) שהגיע הזמן לשינוי: לא עוד בית כנסת, אלא ללכת הביתה.

אזכרות זה דבר כיף נורא – באים אנשים, משפחה – כאלה שלא רואים הרבה.

השנה, לפני חודש או קצת יותר, באזכרה של סבא שלי, ראיתי שוב את המשפחה המורחבת: את כל האנשים שאני נורא אוהב, אבל לא יוצא לי לראות הרבה.

למה עכשיו, כשמגיע הרגע הבא להזדמנות שכזאת, אני צריך לבזבז אותה בבית הכנסת? במקום להיות עם המשפחה…

אבא שלי נשבר ולא עשה את זה לאבא שלו תקופה ארוכה מדי, לפחות לא לפי הזכרון שלי. למה שאני אעשה את זה בשבילו? הוא בטח לא מצפה לזה. ואני? לא רוצה שהילדים שלי יבלו בבית הכנסת כל שנה בגללי – שילכו כולם למסעדה טובה, עדיף עם שולחן עגול, בחדר פרטי, ויעשו ארוחה טובה. יהנו על איזה סטייק וידברו על כמה שאבא שלהם אהב לבשל. לא קידוש, לא עילוי הנשמה ולא מניין. ארוחה טובה. קצת לבלות ביחד. ולהמשיך את החיים.

נמאס לי לקדש את המתים במקום לחגוג על החיים.

על בטיחות לא מתפשרים

יכול להיות שזה נכון, אבל צריך לשים איפושהו את הגבול…

המבוגר שבצילום מסתובב לו ברחבי תל-אביב על גלגיליות. מה עושים כדי לשמור על הבטיחות?

  • קסדה
  • מגני בירכיים, שמגינים על כל הרגליים
  • מגני מרפקים, שמגינים על כל הידיים
  • גם לידיים הוא לא חסך, עם כפפות
  • לא רואים בתמונה, אבל לקסדה מחוברת מראה קטנה, שתראה לו מה קורה מאחור
  • חולצה מחזירת אור, כאילו שאין מספיק בבוקר

לדעתי, יש לו מתחת לחולצה גם אפוד מגן קראמי.

מישהו צריך להגיד לו שהוא טיפה הגזים עם אמצעי הבטיחות.

מדד מלונות: Doubletree Jersey City

מלון אחרון לסיבוב הזה. הפעם בג'רזי.

אם יש משהו שאפשר להגיד על מלונות בארה"ב זה שהם גדולים. האחד הזה די משעשע: השרותים צמודים ל"חדר השינה" ולא ל"סלון" בכניסה לחדר, כנהוג לרוב בבתי מלון.

המלון הזה, בניגוד לקודם משתדל קצת יותר במיחזור – אין יותר מדי אריזות חד פעמיות, ובפעם הראשונה יש לי פח מיחזור בחדר – זבל לחוד, ניירות, זכוכיות ופלסטיקים לחוד. אני מניח שבסוף הכל חוזר לפח אחד…

ולמדד…

  1. דלת כניסה – 5. אין הפתעות.
  2. נייר טואלט – 3. הסיבוב הזה בארה"ב לא היטיב עם הישבן שלי יותר מדי.
  3. גודל חדר – 5. אמריקה.
  4. תאורה – 4. כמו שצריך, רק שאין שליטה מרכזית.
  5. אינטרנט – 4. בתשלום.
  6. מגהץ – 5. יש בחדר.
  7. מתאם חשמל – 4. אין שום בעיה לבקש.
  8. ערוצי טלויזיה – 5. תחנות באנגלית חיוך
  9. מיני בר – 5. אין.
  10. כספת – 0. אין.לא משהו בקטע הזה.
  11. ארוחת בוקר – 3. יש. בתשלום. לא ניסיתי. מצד שני, הצ'כונה מלאה במסעדות עם ארוחות בוקר במחירים נמוכים.
  12. חדר כושר – 3. יש. קטן אבל יחסית מאובזר.
  13. אחרים – 5. אין תלונות. שירות מצויין.

לסיכום: 3.92 במדד המלונות של צחי. ללא ספק המנצח הגדול בטיול הזה.