טיולי בוקר אנחנו עושים באופן קבוע. כמעט תמיד בשלישיה – בז', חן ואחד ההורים. היום בבוקר, יצאנו אפילו כל המשפחה (בחמש וחצי בבוקר) והצטרף אלינו זבוב טורדני לכל הטיול. זה גם הזכיר לי שלפני כמה שבועות צילמתי קצת בטיול הבוקר השיגרתי – סתם כדי לשפוך כאן מה עובר לי בראש כל בוקר כשהשמש עולה.

התחלנו ביציאה – הילדה בעגלה, והכלבלב מחובר אליה.

הטיול עצמו הוא פשוט הליכה מסביב לבלוק. זה תמיד מתחיל ביציאה מהבית – וההבנה ששוב אנחנו עומדים לקבל דו"ח על חניה ב-8 בבוקר (צברנו כבר שלושה כאלה מאז נולדה הזאטוטה).

אם יש דבר שהתחיל לעצבן אותי מאז הלידה זה מכוניות שחונות על המדרכה. במקרה הספציפי הזה, עם גלגל אחד באוויר של עגלת הטרקטור שלנו יש אפשרות שאנחנו נעבור.

מי שבחר את הצבע לדו משפחתי הזה היה כנראה קצת חולה באותו היום. מה זה הסגול בחילה הזה??? שלא לדבר שלפי הצבעים על הקיר בתוך הבית, גם בבפנוכו לא עומד להיות סבבה.

המסלול בבוקר עובר גם קצת בשוליים של הכביש – יש לנו טרקטור בתור עגלה ככה שאין בעיה (הבוקר גם האוטובוס שתמיד חונה פה לא נמצא). הבעיה העיקרית? הכלב אוהב לעמוד בדיוק בדרך של העגלה…

מתישהו, אני אאלץ להתקשר לעיריה או למכבי אש בגלל ברז הכיבוי הזה – הוא כבר כמה חודשים מטפטף. משגע אותי שהבעלים של הבית שצמוד אליו לא דואגים לזה כבר.

דרך אגב – אין מספיק מקומות חניה אצלנו בשכונה. זאת גם הסיבה לדוחות חניה שלנו…

הבעלים של הקטנועים אצלנו בשכונה לא יודעים מה קורה… אני במקומם לא הייתי נוגע במנעול הזה מרוב שכלבים סימנו אותו.

הפעם ה"קטנוען" ניצל – הקורבן של הכלב שלנו היה העמוד הבא.

סוף הטיול תמיד עובר ליד פח הזבל הזה, שמראה כמה השכנים שלנו בשכונה (וישראלים בכלל לדעתי) לא ממש דואגים לסביבה שלהם. מה כל כך קשה לכוון ולקלוע לתוך הפח?

אז ככה נראים הבקרים שלו – לפחות בימים שלא לוקחים את הכלב לקייטנה להידרותרפיה.