אנשים אוהבים מספרים. ישראלים אובססיבים למספרים. לא עשיתי מחקר, אבל זה נראה לי נכון.
אז הפעם, אנחנו בסימן מספרים, ונתחיל בראשון, או יותר נכון בשני – חן בת 2 חודשים…
- 2 חודשים – הגיל של חן
- 31 שנים ו-2 חודשים – הגיל של אבא שלה
- 58 ס"מ – הגובה של חן (נכון להיום)
- 5 – או יותר נכון מחומש – החיסון שחן קיבלה היום
- 5,322 גרם – המשקל של חן (היא גדלה יפה)
- 40 ס"מ – היקף הראש שלה…
- 12 שנה – מאז רצח רבין (גם זה היום)
משום מה, מספרים זה משהו שלרוב מקל עלי לזכור דברים, בייחוד כשהמספרים הם נמוכים יחסית.
ואם כבר מספרים, אז היום היה תורי לקחת את הילדה לטיפת חלב, ובשביל לקבל זריקה. בפעם הראשונה הייתי שם לבד. היה לי תור לשעה 12, ובדיוק 2 דקות לפני התור, חן החליטה להתרכז חזק חזק, לעשות פרצוף של עגבניה ולהתאמץ (בתרגום חופשי – לחרבן). אז ביליתי עוד 10 דקות עם 3 חיתולים ומשהו כמו אינסוף מטליות לחות עד שהילדה התחילה לצרוח כאילו אין אלוהים (הייתה רעבה). אז נכנסתי עם ילדה עצבנית לאחות, שדי התפעלה מהגבר שיודע להחליף חיתול, ואחרי מספר מדידות (המספרים לזה למעלה – 5322, 40 ו-58), הילדה קיבלה זריקה – פשוט כדי שיהיה לה באמת על מה לבכות. ואני? מזיע כולי ישבתי להאכיל את הילדה ונסעתי משם הביתה.
משהו אומר לי שאת המתנה הזאת ליומולדת חודשיים של הילדה היא תכננה מראש עוד מהלידה שלה…