לפני בערך שנה וחצי, ביקר בארץ הוק, חבר טוב מהעבודה.

אז שבוע שעבר, כשנסעתי למזרח והיה לי יום בטיוואן, הוא הזמין אותי (או שאני הזמנתי אותי – לא ממש ברור) לדירה החדשה שלו לארוחת ערב. הוא שכח קצת להזכיר שאשתו בהריון מתקדם (דבר שהיה גורם לי להביא מתנה לתינוק במקום להתקע בלי כלום – אין לי מושג ירוק מה קונים לחנוכת בית בטיוואן).

בכל אופן, מאז שהוא היה בארץ, הוא מדבר על שווארמה. ועל איך שהיא מצויינת בארץ (הוא אכל את זה בערך כל ערב). ואיך שבטיוואן אין ממש שווארמה. בעצם יש. אבל זה לא אותו הדבר. אין לזה את הטעם של הארץ.

החלטתי להיות חבר טוב, ולהכין לו קצת בבית. זה דרש מעט הכנות מראש…

שלחתי אליו רשימת קניות של דברים בסיסיים שרציתי שיהיו לו בבית, והחלטתי לעשות חומוס ביתי, להחליף את השווארמה האמיתית בנתחי שווארמה עוף (=שוקיים עוף בלי העצם) עם תיבול גריל פילדלפיה, ואת הלאפה להחליף בפהיטס מהסופר (זה משהו שיכול להחזיק מעמד שבוע במזוודה).

מצאתי את עצמי סוחב לחו"ל פהיטס, חומוס לא מבושל, סודה לשתיה, טחינה גולמית ותיבול גריל. כדי להשלים את המאמץ, בלילה האחרון בקוריאה, הפשרתי את החומוס במים ללילה – לא היתה קערה, אז השתמשתי לזה בקומקום החשמלי בחדר… בבוקר ייבשתי את החומוס, קשרתי בשקית וארזתי מחדש, לקראת הערב.

ארוחת הערב הייתה מצויינת. הוק יודע שאני לא אוכל בשר, אז הוא ואשתו דאגו לפנק אותי במנות צימחוניות – מרק, ירקות ואורז עם פטריות (אמרתי כבר שאני אוהב פטריות?). הפספוס היחיד היה, שמי שלא אוכל בשר בטח אוכל פירות ים – זה הרי פירות ולא יצורים חיים. אז על חלק מהמנות הצמחוניות היו להם שרימפסונים קטנים, ובקערה נוספת חיכו להן צדפות נחמדות.

האוכל היה מצויין, תודה ששאלתם. כשסיימנו, דאגתי להכין לו את השווארמה (ואפילו לאכול – במזרח אני פחות מקפיד על צמחונות – זה יותר קשה). הוא שמח בטרוף מהתוצאה, והחליט בסיפוק שההבדל הוא בחומוס – אין חומוס בשווארמה בטיוואן. השארתי לו את המתכונים והחומרים שלא השתמשתי בהם, תוך פתיחת ערוץ יבוא/יצוא של תבלין גריל פילדלפיה (אין בנמצא בסופרים המקומיים בטיוואן).

ויש גם תמונות.