זהו. אני בשדה התעופה, בדרך לטיסה הראשונה שלי מאז הלידה של הבת שלנו. עבר די הרבה זמן מאז הטיסה האחרונה שלי, ואפשר לומר שבאופן קצת מזוכיסטי אולי אפילו התגעגעתי לזה (נשוי למורה לפילאטיס – צריך קצת מזוכיזם).
אני כאן די ברגשות מעורבים…
שמח
- כי מזמן לא הייתי בחו"ל יחסית לסטנדרטים שהיו לי
- אני אפגש בחברים מהעבודה שלא ראיתיכבר כמה חודשים טובים
- אני שוב אהיה בסיטואציה של פגישה עם לקוח פוטנציאלי
- אני צריך לדבר מול קהל באיזה סמינר בוושינגטון – תמיד נחמד
עצוב
- אני כבר מתגעגע – מי בשעה 5:00 בבוקר יחייך אלי חיוך ביישני ויעשה "גררר" כמו שרק הבת שלי מסוגלת?
- השארתי את אשתי עם הכלב, הילדה, הלימודים והעבודה
- לא הספקתי להחליף את הסוללות בפסנתר של הילדה…
ובמסגרת השאלות חסרות המענה, מישהו יכול בבקשה לומר לי למה חרדים שטסים לארה"ב תמיד מגיעים עם ממוצע של 3 מזוודות לאדם, במשקל כולל שעולה על משקל הגוף שלהם? מה הם כבר סוחבים שם? 15 חליפות שחורות???
לפעמים פשוט אוכל לכל השהות שלהם.
הם טסים מארה"ב לארץ – לא נראה לי שהם מביאים איתם אוכל