הפוסט הזה קצת לא קשור לאחרים, אבל חשוב לי לכתוב אותו. אני חושב שאני די מצליח בדברים אני עושה – לכל מי שחושב שזה בא לי בקלות או טבעי – טועה. כל דבר שעשיתי עד היום דרש הרבה מאד עבודה ולימודים.
התחלתי לעבוד ברדויז'ן כמתכנת והתקדמתי די מהר – נחשבתי למתכנת טוב. הדבר היחיד ששוכחים בהקשר הזה הוא שאני התחלתי לתכנת בגיל 13 (שזה 9 שנים של נסיון כשהגעתי לרדויז'ן). זה היה הרבה אימון. מקום העבודה הראשון שלי בתכנות היה א' מחשבים באשדוד. חנות שרצתה לתת לכל אחד עם מחשב חדש לוח שנה עברי-לועזי ממוחשב עם פרשות השבוע. התחלתי לכתוב את זה ב-Quick Basic, בצורה די מפגרת – התוצאה הייתה בינונית מינוס ואיטית להחריד בחישובים פשוטים של תאריכים. שכתבתי חלקים שלמים ואפילו שיניתי את שפת התכנה ל-Turbo Pascal באיזשהו שלב. עם הזמן, השתפרתי ולמדתי "להריח" את הדרך הנכונה לתכנת מוצרים מורכבים יותר.
בשלב מסויים ברדויז'ן, נתנו לי פרוייקט של כתיבת ASN.1 encoder/decoder (זה ממש לא משנה מה זה). זה היה פסגת התכנות שלי במובן מסויים – זה היה פרוייקט מסובך: הוא כלל התעסקות עם קביעת ארכיטקטורה שתתאים למבני זכרון מוגבלים וסטטיים, תוך עבודה במודל דינמי של עצים. זה גם דרש הבנה של סטנדרטים ברמה גבוהה. עשיתי עבודה שחבל על הזמן – הייתה מצויינת, אבל קצת פיקששתי עם הממשק למתכנתים שהיו צריכים להשתמש בזה… ובכל זאת הייתי גאה בתוצאה.
כשהפכתי לראש פרוייקט והייתי אחרי על אנשים, לקח לי המון זמן עד שהצלחתי לנהל אנשים באופן טבעי. זה דרש המון עבודה עצמית ואנרגיות פנימיות – להיות מנהל וציני בו זמנית לא מתאים בהרבה מאד סיטואציות ניהוליות. עברתי הכשרות בעבודה, שיחות ואפילו "שטיפות" מהמנהלת הקודמת שלי (כאן המקום להודות לה על כל התמיכה), אבל בעיקר הייתי בתוך המיץ של עצמי בנסיון להשתפר ולהצליח.
היום אני מנהל מוצרים. זה שונה לחלוטין מתכנות או ניהול אנשים. זה דורש המון קישורים בין אישיים, יוזמה, מנהיגות ויכולות טכניות. אני צריך לשכנע אנשים, להוביל אותם, להדריך אותם, להציג מולם. אני מרגיש הרבה יותר נח בתפקיד היום מאשר כשהתחלתי אותו ולא ממש ידעתי לאן אני נכנס – אבל זה דרש המון עבודה מצדי.
למי שלא יודע – אני ברדויז'ן כבר מעל 8 שנים – ממש זקן במונחי הייטק. הסיבות העיקריות לכך הן שאני נהנה מהעבודה שלי, שמשתנה כשמתחיל לשעמם לי ובעיקר בגלל שמותר לי לטעות בה. עד היום, למדתי המון מטעויות שעשיתי והשתדלתי לגוון בהן ולא לחזור על אותן טעויות. כדי להצליח – צריך לקחת כל הזדמנות להתנסות בשתי ידיים – להינות מהתהליך ואח"כ לעצור ולעשות את החשבון הנפשי וללמוד – מההצלחות אבל בעיקר מהטעויות.
זאת גם הסיבה שאני כותב כאן. אני רוצה להתחיל להשתמש במדיום הזה כדי לקדם את האינטרסים האישיים שלי (בעיקר בעבודה, שם מדובר ביכולת לנצל את הבלוג כדי לקדם את המוצרים שאני מנהל) ואין דרך יותר טובה לעשות את זה מאשר לכתוב – עוד הרבה לפני שאני אגיע לכתוב ישירות עבור רדויז'ן ולייצג את החברה בה אני עובד. חבר טוב שלי כפיר מתעסק עם זה וחי את זה הרבה יותר ממני. יש לי שיחות כמעט קבועות איתו על מה שאני כותב ל-IMTC ובכל פעם יש לו תלונות על הכתיבה שלי שם. אני מפנים, משתדל לשנות ובעיקר לא מתייאש. מתישהו בעתיד אני אשתפר מספיק כדי להרגיש עם זה נוח, אבל עד אז, אני צריך למצוא דרך קצרה יותר למטרה הזאת. במקרה שלי זה ללמוד כמה שיותר על בלוגים:
- אני כבר קורא מעל 40 מהם במקביל, מתוכם 4 על איך לכתוב בלוגים ולנהל כזה אתר – דבר שגוזל כמעט שעת חיים ביום
- אני כותב באנגלית עבור ה-IMTC (את זה כבר אמרתי)
- האזניים שלי מכוונות תמיד לפידבקים על מה שאני כותב כדי ללמוד על מה שאני עושה כמעט בזמן אמת
- אני כותב כאן בעברית – פה אפשר לעשות יותר טעויות ש"יעלו" פחות
- קניתי ספר לשיפור יכולות כתיבה – ואני אפילו קורא אותו
כל מה שרציתי לומר בעצם הוא שכדי להצליח במשהו, צריך להחליט להשקיע בו ולתרגל כמה שיותר, בכל דרך אפשרית, בכל הזדמנות ובעיקר במה שמצופה ממך לעשות – לבצע טעויות וללמוד מהן. אין דרך אחרת.
הפעם אני רוצה להתמקד דווקא באחותי הקטנה ולא בבת שלי. למה? כי היא ביקשה. יש בינינו 9 שנים הפרש.
. אז כשתפסיקי עם ההצגות, את מוזמנת תמיד לבקר – עדיף כל יום שני בין 08:00 ל-16:00 – יש הוראות על המקרר מה לעשות עם הילדה. אה, כן – מזל טוב על הסטטוס החדש, דודה…
אז ענת, אם לא תמיד ברור לך למה אני איתך, זה פשוט בגלל שאת אדם מקסים עם לב רחב. את לא כבדה מדי (לפחות לא עד לחודש-חודשיים האחרונים…), את כייפית, ובדברים החשובים באמת – יש לנו לרוב את אותן הדיעות.
