יש לנו כבר ילד. הוא בן שמונה וחצי, עצלן והיפוכונדר, אבל הוא הילד הכי יפה בעולם…

קוראים לנו משפחת בז' ולא במקרה. לכלב שלנו קורים בז' והוא לברדור.

כמו כל כלב גזעי, לא חסרות לו בעיות רפואיות ושלנו הוא במיוחד חולני (או אולי היפוכונדר). הסאגה האחרונה החלה כשהצליעה שלו התגברה, והחלטנו שצריך טיפול 10,000 לפני הלידה. בז' התחיל ללכת להידרותרפיה (יותר נכון לקרוא לזה קייטנה – אוספים אותו בבוקר, מחזירים אותו בערב ונותנים לו בריכה). בגלל הפעילות החדשה,הוטרינרית המצויינת שלו (ד"ר קלייר ברקאי למי שמחפש) הציעה לקחת אותו לאורטופד. כמו כל הורים – לילד שלנו רק הטוב ביותר… ומי שמחפש את האורטופד הכי טוב בארץ (אני מרגיש פולני משהו) לבעלי חיים תמיד הולך לד"ר יונתן שני מחוות דעת שבבית ברל.

אז היום הלכנו אנחנו הגברים (או בעברית אני והכלב) לקבל חוות דעת בחוות דעת. פגשנו את ד"ר יונתן שני, שתוך 2 דקות הודיע חגיגית שהכלב לא כירורגי (זה אומר שלא ינתחו אותו שוב), אבל שיש לו המון בעיות. הוא הציע לצלם אותו קצת. מכאן לשם, ישבתי במרפאה 3 שעות בעוד הרופאים המצויינים עושים בוק לכלב. 12 זויות צילום + צילום אגן כבונוס… המסקנה? הילד צריך מגה גלופלקס ומשככי כאבים. התענוג היה יקר ואיחרתי לפגישה עם לקוח, אבל פגשתי אנשים מקסימים.

לדעתי, הכלב שלנו עושה את זה בכוונה פשוט כי הוא אוהב את הסוטול מזריקת ההרדמה שעושים לו בכל בדיקה שנייה שכזאת.