הפוסט הזה עומד להיות קצת מסריח – לא בגלל התוכן שלו, אלא בגלל שהוא סוגר פרוייקט של כמה חודשים שמעלה כבר צחנה ועובש מהזמן שעבר.

חלק לא מבוטל מזמננו בעולם הזה אנחנו מבלים בשירותים. כל עוד זה בבית – הכל סבבה. הבעיה מתחילה כשמדובר במונח הידוע לשמצה "שירותים ציבוריים" – מקום שכזה שגורם להעדיף להתאפק עד כדי נמק רק כדי לא להסתכן. כבר נתתי מעוף לנושא הזה בעבר.
אני לא רוצה להתייחס כרגע לטיב האסלה, הניקיון או שאר הדברים המגעילים במקומות האלה – במקום זה, אני רוצה לברבר קצת על העיצוב המתוחכם של הדלתות של שירותים ציבוריים. עיצוב שברוב המקרים מפספס את המטרה:

בסוף השבוע האחרון, אשתי שתחיה, בתפקידה כוועדת תרבות, החליטה שהגיע הזמן לקפוץ לזכרון לארוחת בוקר (שעה הלוך, שעה חזור, רבע שעה נשנוש, חצי שעה טיול, עשר דקות גלידה). כמובן, שככל אשה ממוצעת, אחרי 10 דקות בלי, היא פשוט הייתה חייבת שירותים. במדרחוב הארוך ועוצר הנשימה של זכרון (100 מטר כולל מעברי חציה), יש שירותים ציבוריים. אפילו דלת יש שם. אבל אין מנעול… מוניתי לשומר הסף והתרעתי בפני העוברים והשבים שהשירותים תפוסים.

אם יש מצב בעייתי בשירותים ציבוריים זה חוסר היכולת לנעול. אם כבר אפשר לנעול – רצוי שהמנגנון של הנעילה יהיה נוח. אם היו מבקשים ממני לתכנן אותו, בתפקידי בעבודה כמנהל מוצר, אני מניח שהייתי דורש את הדברים הבאים:

• שהמנעול יהיה פשוט לשימוש ולא ידרוש הרבה מאמץ.
• שהמנעול יהיה פיזי, כי אנשים אוהבים להרגיש שהם נעלו.
• שהפתיחה של הדלת והפתיחה של המנעול יהיו מופרדים.
• שיהיה סימון ברור מחוץ לדלת שהיא נעולה (שלא יתחילו לנער אותה בכח בדיוק כשאני מתרכז חזק חזק).

אז במהלך החודשים האחרונים, אספתי מרחבי העולם משירותים ציבוריים בקניונים, שדות תעופה, בתי מלון ומסעדות, צילומים של ידיות הדלת. התמונות באיכות ירודה, כי ככה זה בחדר קטן, עם תאורה עמומה, מצלמת טלפון סלולרי וסירחון.

המסובכים

אלה המנעולים שלא ממש היה ברור לי איך סוגרים (ולפעמים איך פותחים אח"כ). הם התחכמות שלא במקומה.

 האוטומטי

זה המנעול הכי מעיק שיש בשירותים ציבוריים. זה המנעול שיושב בתוך הידית עצמה – נועלים אותו (כנראה) עם לחיצה, והוא אוטומטית משתחרר כשבאים לפתוח את הדלת. הבעיה היא, שלא ממש ניתן לדעת אם הנעילה עובדת – איך שמנסים לפתוח את הדלת מבפנים – המנעול משתחרר והדלת נפתחת. שיקום מי שלא התעצבן מזה בעבר. צריך להתאגד ולהוציא אותו מחוץ לחוק!

 הפרה-היסטורי

זה נמצא בקצה השני של הסקלה. התחלנו מהמשוכללים, ועברנו היישר לתקופת האבן (או הברונזה).

הביתיים

אלה המנעולים שהייתם מוכנים גם לשים על דלת הכניסה של הבית – במידה והיה גם מקום למפתח, הדלת הייתה פלדלת, ולא היו חריצים בצידי הדלת.

במקרה הזה, שימו לב שלדלת למטה יש את מנגנון הנעילה על הידית עצמה – רעיון מפגר כשלעצמו, אבל בבדיקה שערכתי – היא לא נפתחת אוטומטית אם מורידים את הידית.

הפיזיים

אלה המנעולים הכי שווים. אתה סוגר אותם – ואתה מיד יודע איך הם עובדים. משום מה, רוב המעצבים התעקשו לשים אותם על דלתות שיש בהם חורים לאיוורור מסביב לדלת – סתם כדי לחרבן על האווירה הטובה ולהוציא אותך מריכוז (אנשים מסתכלים דרך החריצים כדי לראות אותי ערום בשירותים!)

השתדלתי להביא מגוון של סוגים כאלה…

המשולבים

אלה נראים כאילו התחילו אותם במנגנון מצ'וקמק, וכשהבינו את זה, החליטו להחליף (בדומה למעליות בעבודה שיורדות לחניה – הן כל כך איטיות, עד שאפילו הדלת שלהן נפתחת לאט. אחרי 8 שנים, החליטו סוף סוף שהן לא עובדות טוב, והם בהליכי תיקון. התוצאה לא מעודדת – הן עדיין איטיות, אבל הדלתות נפתחות חצי שניה מהר יותר).

כן… נושא די מחורבן.

יש עוד די הרבה דברים בעייתיים בדרך שבה מתכננים שירותים ציבוריים, אבל זה כבר לפעם אחרת (אם יהיה לי את הכח להמשיך ולצלם בשירותים).