לפני כמה חודשים משהו השתנה.
בתוך כל התקופה הארוכה והנוראית הזו הייתי זקוק לשינוי.
4 שנים אחורה. לקחתי יעוץ וליווי עם האחת היחידה והמלכה – מלכה שגב. בשיחה האחרונה שלנו היא שאלה אותי מה אני רוצה. לא בעסק. אלא לעצמי. מה אני רוצה לעשות כדי שלי יהיה טוב בלב.
לא יודע אם הבנתי את השאלה עד הסוף באותו הזמן. הנחתי שזה משהו עם התנדבות וכאלה. לא משהו שקשור אלי יותר מדי.
ואז פתאום. מתישהו ב-2024, רציתי ללמד. לעזור. להשפיע. ללוות. לגעת (לא במובן הפיזי, גם אם אני קצת יותר חיבוקי מפעם לקראת גיל 50).
לפני קצת פחות מחודשיים התחלתי להיות מנטור וללוות מנהלי מוצרים ב-Product Leadership Launchpad של נעה גנות המופלאה.
חשבתי – באים, קצת מקשקשים עם אנשים, מביעים דיעה, חוזרים לשגרת היום. כמה שעות, מרגישים טוב עם עצמי שעשיתי משהו שמורים עושים וזהו.
מתישהו במפגש הראשון או השני הזכרתי מאמר שהציגו לי פעם בתכנית קידום מנהלים – משהו על למי יש את הקוף? זה היה כדי לדון בנושא של עומס בעבודה, האצלת סמכויות ובכלל – משימות. סיימתי את אותו המפגש בהצעה שיעשו מסדר קופים ויוודאו שהקופים במקומות הנכונים.
היום הגיע הסבב הזה לסיום. בסה"כ 6 מפגשים של שעה בזום. עם 5 מנהלי מוצרים רנדומליים שלא הכרתי קודם. והם נגעו לי בנשמה בזמן כ"כ קצר ובלי להיפגש איתם פנים אל פנים (עד להבוקר, במפגש מסכם של הקורס כולו שלא העזתי לפספס – רציתי רק לראות אותם ולחייך אליהם חיוך דבילי).
ואני? עצוב שאין לי את ימי רביעי איתם מעכשיו, אבל שמח שיהיו סבבים נוספים אצל נעה שבהם אני אוכל להשתתף שוב כמנטור. (אם אתם מנהלי מוצרים או מנהלים של מנהלי מוצרים ולא הייתם אצלה עדיין – תלכו – מומלץ בחום – הייתי גם כתלמיד ועכשיו גם כמנטור).
החבר'ה שלי? אלה שליוו אותי בששת השבועות האחרונים? פינקו אותי בסט המושלם של חולצה+כוס – מסדר קופים.
עם או בלי החולצה והקוף, הם איתי עכשיו לעד, בעוד שכבה זכרונות משמעותיים ונעימים, ואנשים שאני תמיד אשמח להיפגש איתם ולעבוד איתם.
לכו. תעשו משהו בשביל הנשמה שלכם.