במסגרת האהבה הלא מוסברת שלי לחדרי שירותים, ניתקלתי גם במוצג הדי מרשים הבא:
זה הפתרון האידאלי לאנשים שלא יודעים לבחור אם לנגב ידיים או לייבש אותם: לוקחים את הנייר ומנגבים את הידיים מתחת למייבש שניה לפני שזורקים את הנייר לפח.
לקח לי חצי שנה להגיע ללרשום עליו סתם כי לא היתה סיבה אמיתית. עד היום. כשנתקלתי בפוסט הזה. הוא באנגלית, אבל גם הוא על חדרי שירותים.
קניתי Wii.
לא בשבילי – בשביל אשתי שתחיה. ואפילו ליום ההולדת. אז נכון שעברו כבר יותר מחודשיים, אבל לוקח זמן לקנות בחו"ל, למצוא מי שיסחב לארץ, לדאוג לשנאי לחשמל, לחווט מחדש את כל הסלון…
הרכבנו אותו יום, עם קצת עזרה מחברים.
הצלחה 
כל מה שנשאר עכשיו זה לוודא שהתוצאות שלי יותר גבוהות משל אשתי ואני מסודר בנושא הרצאות על כושר.
אה – כן. ואם אין כאן עוד פוסטים בקרוב זה כנראה בגלל שאני עסוק בלהרביץ ב-Wii.
עברתי תפקיד. השיחה הבאה קורית די הרבה בזמן האחרון:
חבר: מה שלומך?
אני: בסדר גמור. קיבלתי תפקיד חדש.
חבר: כן? ומה אתה עושה היום?
אני: אני מנהל מוצר.
חבר: אבל זה לא מה שהיית קודם?
אני: כן, רק שהפעם אני מנהל מוצר שאחראי על האינטרנט. אין לי ממש מוצרים שאני מנהל.
חבר: מה זאת אומר מנהל מוצרים שאחראי על האינטרנט?
אני: זה כמו שר בלי תיק. אני גולש כל היום באינטרנט, ואם תופסים אותי, אני תמיד יכול להגיד שאני מנהל המוצרים של האינטרנט.
חבר: וברצינות?
אני: היום אנחנו משתמשים באינטרנט כפלטפורמת שיווק. יש לנו אתר סטטי. התפקיד שלי זה להשתמש באינטרנט בצורות נוספות בחטיבה העסקית שלנו.
אבל עזבו שטויות. שבוע שעבר, בדילברט, הופיע בדיוק המצב המיוחד שלי:
לא הייתי מסוגל להסביר את זה טוב יותר בעצמי 
לכל מי שעוקב אחרי המשפחה הזו, ולאלה שלא אבל נורא היו רוצים, וגם לאלה שממש לא ולא בא להם, אבל הם עדיין חברים או משפחה:
שנה טובה
ברכבת יושבת ארנבת
ויושב גם כלבלב,
גם ילדה ברכבת יושבת,
ילדה חמודה בשמלה ורודה
ואבא על ידה.
טו טו טו. אמא תטוס. לאן?
לאילת!
בלי ארנבת,
כלבלב,
ילדה בשמלה ורודה
ואבא.
לבד בבית!
האשה הלכה לה לסוף השבוע של ריקודים באילת עם חברה והשאירה אותי פה לבד.
כמעט לבד. עם כלבלב וילדה חמודה בשמלה ורודה.
בהצלחה…
םול מקרטני הגיע לביקור בזק בארץ – בעיקר כדי לגרוף קופה חסרת תקדים מהצופים שמשלמים מחיר שערורייתי לכל כרטיס.
בכל אופן, אתמול הוא נחת בארץ אחרי טיסה מפרכת במטוס פרטי. בחדשות (אלה של הפריים טיים ב-:20:00 בערב) הודיעו לגבי הבקשות המיוחדות שלו לביקור בארץ: אוכל צמחוני מיוחד (עוד מחבק עצים), פסנתר כנף בחדר, מכונית ירוקה. אה כן. וצוללת צהובה.
כשעברנו לשכונה החדשה שלנו לפני בערך 5-6 שנים, הקימה המועצה שלט שהודיע בגאווה: "כאן ייבנה קניון". עברו רק 5 שנים, והגענו לרגע המיוחל.
אז אחרי הרצה של חודשיים, החליטו שהגיע הזמן לפתיחה חגיגית.
לפני התמונות, נעבור על מה יש לנו בקניון?
ממש אמריקה.
אירוע פרטי בתוך החגיגות הרשמיות – לא ברור למי ולמה
זה לא ממש קניון. זאת שדרה של חנויות (ללא תקרה או מזגן בשדרה עצמה)
היו גם נגנים
חילקו בלונים
כמעט שכחתי: את הערב חתמה הופעה של ריטה. ופתאום נזכרתי – השנה יש בחירות למועצות המקומיות. לא פלא שפתאום משקיעים בנו.
בשישי הלכנו לראות סרט+מסעדה (הסידור ה"רגיל").
מסיבות לא ברורות, נאלצנו להמתין זמר קצת יותר ארוך מהרגיל בקופות – מזל שהגענו מוקדם, ושיש כ"כ הרבה פרסומות משעממות שאפשר להגיע גם באיחור של חצי שעה ועוד להספיק לפרומואים של הסרטים.
בכל אופן, המדפסת של הכרטיסים נתקעה. אחרי שהקופאית שיחקה איתה, היא קראה לאחראי, ששיחק גם הוא עם המדפסת, שהלכו לדבר עם האחראי של האחראי, ואז הגיע למסקנה המתבקשת – לתת לנו פתק לשומר בכניסה לאולם.
הסרט, רצח מוצדק, היה שווה בהחלט – דבר שאני מניח שקל להגיד על סרט שבו מקבלים גם את אל פצ'ינו וגם את רוברט דנירו – הם שיחקו בהחלט לא רע. החלק האחרון של הסרט היה קצת מיותר/מאכזב, אבל קיבלתי את המנה השבועית שלי של אלימות – ענת הזדקקה לקומדיה רומנטית אח"כ.
בכל אופן, היום יש לנו יום נישואים, ואנחנו כבולים יחד כבר 9 שנים ארוכות, רצופות ומלאות. בהסתכלות לאחור – עד עכשיו היה שווה את זה.
הגמרה הסאגה. בחרו מנהיגה לקדימה.
לא אכפת לי אם זה 431 או 43.7%.
השבוע האחרון היה בלתי נסבל. הדבר היחיד שהיה בחדשות זה המועמדים, החברים שלהם, המקורבים שלהם, רכזי הקולות שלהם, החבר'ה בוועדים, הפרשנים, הסוקרים, וכל מי שמשעמם לו.
הדבר המשמח היחיד הוא שלא עומד להיות סיבוב שני, ככה שלא נצטרך לסבול מזה עוד.
בבוקר, עוד היה נראה שיהיה המשך בצורת בתי משפט, אבל במקום זה, הלך מופז הביתה. בחדשות בערב, עוד ניסו לשנות את הפרישה ה"זמנית" של מופז כעוד דרמה – רק במזל ניצלנו מהמשך השטויות האלה.
עצוב שכל מה שמעניין כרגע, זה מתי נגיע למשבר הבא – הפעם של ליבני. זה מה שקפץ לי למחשבה בדרך לעבודה, בפקק לרמזור, כשלצידי המחזה המעודד הבא.
לפחות עכשיו נחזור לחדשות קצת יותר מגוונות, עם מעט פחות פוליטיקה משעממת.
המון הצלחה לציפי – בלי זה, נראה שאי אפשר להצליח פה בתפקיד הזה (וגם זה לא ממש עוזר לאחרונה). כבר עכשיו, העכברים שהתחרו נוטשים את הספינה.
