בשישי הלכנו לראות סרט+מסעדה (הסידור ה"רגיל").
מסיבות לא ברורות, נאלצנו להמתין זמר קצת יותר ארוך מהרגיל בקופות – מזל שהגענו מוקדם, ושיש כ"כ הרבה פרסומות משעממות שאפשר להגיע גם באיחור של חצי שעה ועוד להספיק לפרומואים של הסרטים.
בכל אופן, המדפסת של הכרטיסים נתקעה. אחרי שהקופאית שיחקה איתה, היא קראה לאחראי, ששיחק גם הוא עם המדפסת, שהלכו לדבר עם האחראי של האחראי, ואז הגיע למסקנה המתבקשת – לתת לנו פתק לשומר בכניסה לאולם.
הסרט, רצח מוצדק, היה שווה בהחלט – דבר שאני מניח שקל להגיד על סרט שבו מקבלים גם את אל פצ'ינו וגם את רוברט דנירו – הם שיחקו בהחלט לא רע. החלק האחרון של הסרט היה קצת מיותר/מאכזב, אבל קיבלתי את המנה השבועית שלי של אלימות – ענת הזדקקה לקומדיה רומנטית אח"כ.
בכל אופן, היום יש לנו יום נישואים, ואנחנו כבולים יחד כבר 9 שנים ארוכות, רצופות ומלאות. בהסתכלות לאחור – עד עכשיו היה שווה את זה.
9 שנים לא הולכות ברגל (ענת בטח תגיד שהן רצות :))
אהבתי את הכרטיס לקולנוע 😛 מקורי מאוד וקצת משעשע. 9 שנים זהו פרק זמן מכובד ביחד ולכן מגיע לכם מזל טוב במיוחד אחרי מה שכתבת פה, כל הכבוד! 😛 אני שוקלת אולי לעשות את לימודי קולנוע במכללת בית ברל כי זה קרוב לי לבית אז מי יודע אולי אני אזכה עוד לביים את רוברט דנירו 😳