אין קול ואין עונה

כללי

הבלוג הזה קיים כבר כמעט 4 חודשים, והגיע הזמן לקצת רטרוספקטיבה…

המטרה של הבלוג הייתה מאז ומעולם שיציקו לי פחות, עם עוד כמה מטרות משניות, וכנראה שהמטרה העיקרית הושגה טוב מדי… אם יש משהו שבלוגרים אוהבים זה תגובות ובזה אני לא יוצא דופן. בזמן האחרון שמתי לב שיש תגובות ספורדיות (בעיקר מאנונימים או אנשים שאני לא מכיר), וממישהי אחת באופן קבוע מאד – אשתי שתחיה (כנראה אנחנו לא מתקשרים טוב מספיק במציאות אז אנחנו צריכים להתכתב בבלוג).

מה שגרם לי לדבר על זה, זה בלוג אחר שאני קורא (הגעתי אליו בגלל בלוג אחר – די מסובך הקטע הזה). זה בלוג של איש מכירות שכותב מצויין לטעמי. הוא החליט שהוא קיים ביקום בגלל ששני אנשים כבר מקשרים לבלוג שלו, אז עכשיו אני השלישי צוחק הקישור הוא לפוסט ספציפי, אבל כמעט כל פוסט אחר בבלוג הוא פנינה – מהסוג של "למה אני לא כתבתי את זה?"

אז מה כן השגתי בארבעת החודשים האלה?

  • גיליתי שזה די כיף לקשקש על החיים המעוותים שלי
  • שאני לא אוהב את כל מה שאני כותב במידה שווה
  • שעל כל 50 קוראים בערך אחד מגיב (אולי. במידה וזה יום סגריר. אבל אין גשם. ויש רוח. ולא ממש קר. ולא ממש חם. ואמרו משהו טוב בחדשות)
  • שאמא שלי עדיין שואלת שאלות, למרות שהיא כבר קראה פה את התשובות
  • אה כן – ושאמא שלי פוחדת להשאיר פה תגובות ( "השתגעת? שכולם יקראו את זה?" )
  • שהמשפחה המורחבת קוראת (!) מה שכתוב פה ( שלום דודה… )
  • מאז שיש ילדה, אנשים נכנסים לכאן גם בשביל התמונות
  • שיש אנשים שנהנים לקרוא את מה שאני כותב
  • שאני אוהב תגובות (רמז)

6 תגובות בנושא “אין קול ואין עונה”

  1. Well, could not resist commenting here
    May I just say in my defense that I believed that I exist before that. this was more like a feeling of getting credit for work well done, that people thought of recommending me, and that it's far more valuable than any "link to me and Ill link to you" agreements that are out there
    Any Idea why people misread me and thought i was feeling small when I was trying to describe a moment of triumph?

    While I write anonymously, I admire your guts from what i read in your blog. Especially kidding with the wife who is your number one reader
    Keep it up, it's important to see that people in our field are sane…
    😀

    להגיב

  2. מטרות הכתיבה שלנו הן קצת שונות – בגלל זה אני יכול להרשות לעצמי לא להיות אנונימי.
    בקשר ללינקים אליך – אתה כותב מצויין לטעמי, והפוסט הספציפי שלך הזכיר לי את זה – זה לא נעשה מתוך הצורך להחליף לינקים, כי אין לי באמת צורך אמיתי להרבה קוראים פה. כל מה שאני הייתי רוצה זה לראות חברים ומשפחה מגיבים מדי פעם – רק כדי לתת לי את התחושה שאני לא כותב איזה יומן של נערה בת 14 שאף אחד לא קורא.

    להגיב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים