ארכיון הקטגוריה: כללי

הבית האנגלי החדש שלי

את הבלוג הזה התחלתי לפני שנים כדי לעדכן את המשפחה במתרחש אצלנו לקראת לידת ביתנו הבכורה וגם כדי להכין אותי לשאלה "האם אני מסוגל להרים בלוג ארגוני?"

משם המשכתי והקמתי את הבלוג ברדויז'ן – זה שבימים טובים היו בו 10 פוסטים בחודש עם מעל 10,000 כניסות. עכשיו כשאני עוזב, אין לי ממש איפה עוד לכתוב, ובאופן מסויים זה יהיה חסר לי.

ברור לי שבמקום העבודה החדש, לכשאבחר אותו, אני אכתוב, אבל רציתי הפעם מקום שישאר איתי תמיד. שיהיה שלי ולא של מקום העבודה בלבד.

אז פתחתי בלוג חדש באנגלית, שמתעסק בעיקר בטכנולוגיה וקצת בנושאים אחרים. אתם מוזמנים לבדוק אותו אם מתאים לכם אנגלית וטכנולוגיה.

נר ראשון של חנוכה: סופים והתחלות חדשות

הפוסט הזה נכתב כבר לפני מספר ימים. הוא מובא כאן בשל הבקשה להמתין עם ההודעה במקום העבודה.

היום נר ראשון של חנוכה. בשנתיים האחרונות מדובר במאורע מיוחד יותר מאשר בעבר. הבת שלנו החמודה כבר מבינה ויודעת מהו החג. רוצה להשתתף בו. להדליק את הנרות בחנוכיה שעשתה בגן. לשיר איתנו ולשמוח את שמחת החג.

השנה, זהו חג שמח כפליים. היום, אחרי 13 שנה וקצת, הודעתי שאני עוזב את העבודה ועובר למקום אחר. יש לי עד סוף ינואר. מספיק זמן כדי להיות מתוסכל מלהשאר במקום שכבר "עזבתי", אבל גם מספיק זמן להפרד כמו שצריך: מהמקום, מהאנשים, מהנוחות הזאת של עבודה – כמו חולצה אהובה ישנה שמרוב כביסות כבר אין כמעט בד אבל לא מוכנים להפרד.

ההחלטה לא הייתה קלה, אבל כנראה שהייתה צריכה לקרות כבר. החג הזה יוצאים לדרך חדשה. אני מקווה שהיא תהיה מעניינת ומאתגרת כמו שרדויז'ן הייתה עבורי זמן כה רב.

שנה של קינדל

כבר כמעט שנה עברה מאז הגיע אלי הקינדל שלי. קניתי אותו ליום ההולדת – בעיקר כי היה לי כסף לבזבז באמזון ורצון לעבור למשהו אלקטרוני – נמאס היה לי לחכות חודשיים-שלוש לחבילת הספרים שהייתי מזמין עד שהיא הייתה מגיעה (הייתי שולח אותה למשרד בארה"ב של העבודה ומחכה שמישהיו יעבור שם).

אז עכשיו, קינדל אחד, ומעל 40 ספרים שנקנו ואפילו נקראו (מעל 20 נקראו כבר), אני יכול לומר בוודאות: אמזון מכירים אותי טוב מדי. הם יודעים בדיוק איפה ללחוץ ומתי כדי לשחרר עוד כמה מרשרשים מהכיס שלי ולהחזיק אותי מול המסך המופלא של הקינדל.

הוא קטן, קל, נוח, ניתן לשימוש באור שמש ישירה, עם חיי סוללה אינסופיים, ובעיקר – עם אוסף ספרים, מאמרים וחומר קריאה לכל עת.

אמזון ממליצים לי על ספרים בכל רגע נתון: רובם מבחירי רצפה מצחיקים – ואני? קונה. ובעיקר נהנה. אין לי יותר חיים. כל רגע פנאי מוקדש להפעלת הקינדל והמשך קריאה.

אני שולח אליו מאמרים ארוכים, מנוי לשירות ששולח מאמרי עיתונות מעניינים אחת לכמה שבועות, וקורא את ספרי המדע הבדיוני שאני אוהב בכמויות לא הגיוניות.

אמזון הכריזו השבוע על שורה חדשה של קוראי ספרים. יהיה לי קשה שלא לשדרג… למרות שאין לי באמת צורך לקידל חדש – הנוכחי מתאים לכף היד שלי בדיוק.

שנה טובה

השנה נפל דבר.

אם בשנים הקודמות, הטלפון שלי היה מייבב כל כמה דקות ועוד סמס דביק היה מוצא את דרכו אליו עם איחולים לשנה החדשה – הפעם הצליחו רק שלושה לעשות את דרכם. הרוב היו במיילים, ואני מניח שלא מעט השחיתו את זמנם באיחולי שנה טובה בפייסבוק (לא פתחתי וגם לא עומד לפתוח אותו בחג הזה).

המעצבן היה מיילים מאנשים שאני לא מכיר שמאחלים לי אישית שנה טובה – הייתי צריך לאמץ את המחשבה כדי להזכר אם אני מכיר אותם בכלל – או שאפילו את החברה שבה הם עובדים.

ובכל אופן

שנה טובה גם לכם באשר אתם.

אשתי – מזל טוב!

אנחנו יחד כבר יותר ממה שניתן לספור בקלות. זה דורש לעצור ולחשוב. זה מהמילניום שעבר. איפשהו ב-99 התחתנו. שנתיים היינו יחד לפני זה. השנה הנוכחית 2011. מחסרים. שומרים בזכרון. מעבירים. ומגיעים למסקנה שעבר הרבה זמן.

ולא. זה לא פוסט על השנים מאז שהכרנו. או על עוד יום נישואים. זה פשוט יום ההולדת שלך – אשתי.

מאז עברו הרבה מים בירדן. 2 דירות. כמה רכבים. מקומות עבודה. תאונות. מחלות. חיים שלמים של כלב. ועכשיו כבר שני ילדים. חשוב לך לדעת אם הזדקנת – אם אני אוהב אותך פחות – אם אהבתי אותך יותר צעירה – אם היית יפה יותר כשהיית צעירה. שאלות של נשים. בשבילי? לא זוכר איך נראית פעם. את נראית כמו שאני זוכר שראיתי אותך לפני המון זמן בריקודים בפעם הראשונה. אבל למה זה אפילו חשוב?

הפייסבוק שלך מלא בהודעות מזל טוב מכל מני אנשים. אני, לעומת זאת, לא מוכן להשתמש ברעה החולה הזו כדי לברך אותך בפרהסיה – צפוף שם מדי. אז אם כבר בפומבי – אז כאן – באווירה הביתית של הבלוג שלי.

מזל טוב!

פיג'מה מה?

שוב במזרח. שוב שכחתי.

הפעם קפצתי לביקור בזק במזרח – הזמן בטיסות שווה ערך לזמן בטיוואן אליה הגעתי – והכל בגלל שהיה חשוב שאני אהיה פה, אבל גם היה חשוב שאני אחזור מוקדם – הילדים שלנו עושים קצת בעיות לאחרונה (שום דבר מסובך – רק צרות של ילדים).

בניגוד לפעמים הקודמות, שכחתי הפעם את הפיג'מה. פעם ראשונה שזה קורה לי.

בחוץ 30 מעלות וגשם. בפנים די קפוא עם המזגן הסורר. אם הייתי שם לב לחסרון הטפשי הזה במשהו ללבוש לשינה, הייתי דואג לקנות לי גופיה במקום שני זוגות מכנסיים (כמה חולצות, שמלות לילדה).

נראה אם מחר בבוקר אני אקום מצונן בגלל שינה בעירום…

כאבי תופת

אחרי שלושה ימים נטולי שינה, הגיע היום המיוחל – הלכתי לפגוש שוב את רופאת השיניים שלי. שן הבינה שלי שוב עושה צרות.

שן הבינה שלי עברה הרבה – טיפול שורש, סתימה ושאר ירקות.כל כמה חודשים היא כואבת ליום-יומיים ואז זה עובר. הפעם, לרופאת השיניים שלי נמאס ונשלחתי לעשות צילום פנורמי.

זה אומר עלייה של שלוש קומות למכון לצילומי השיניים. במכון לצילומי השיניים מישהו החליט להיות אכזרי משהו והניח בכניסה קערה מלאה סוכריות.

אני מניח שלמישהי כבר יצא לשבת אצל הדיאטנית מול סלסלת רוגלחים…

בכל אופן, טכנאית השיניים (אם זה שם המקצוע של הילדה הנמוכה עם הגשר שקיבעה לי את המוח בתוך מכשיר גדול ולבן) ביקשה ממני לחייך, לעצום את העיניים ולא לזוז, ואחרי 10 שניות של מוסיקה קלאסית נגמר כל התהליך.

משם לרופאת השיניים – והופ לכירורג. היה לו זמן פנוי, ולי שן לעקירה.

חמש דקות נוספות של סמול טוק וכבר פלייר עבד כדי למשוך את השן הסוררת החוצה.

רבע שעה נוספת וכאבי התופת התחילו.

אאוץ.

עכשיו רק שיעבור הכאב…

עוברים לקינדל

לאורך השנים קראתי הרבה ספרי מדע בדיוני – אני עדיין קורא אותם. הבעיה היא כל התהליך: אני רוכש אותם דרך Amazon באינטרנט, שולח אותם לארץ בעלות משלוח גבוהה, מוסיף מיסים בארץ; או שולח אותם למשרד החברה בחו"ל ומחכה שמישהו יעברו ויביא לי את הספרים.

לא אחת קרה שנתקעתי בלי ספרים לקרוא בטיסות פשוט כי המשלוח עוד לא הגיע.

והיום, אחרי יותר מעשור של קריאה, הבית שלנו עמוס בספרים.


אחד מ-5 חלקים של 2 ספריות שמפוצצות בספרים, קלסרים מהאוניברסיטה וסתם שטויות.

ביום ההולדת שלי השנה, ביליתי קצת זמן מול Amazon בחיפוש אחרי ספרים – בייחוד אחרי שקיבלתי קופון או שנים… מצאתי את עצמי בוחר כמעט 20 ספרים בעלות של 180 דולר, ובתוספת של 80 דולר נוספים משלוח – לפני מיסים.

ואז ויתרתי.

החלטתי במקום לפנק את עצמי בקינדל:

ולא – לא רציתי אייפד – אין לי שום צורך בצעצוע שמתאים לאנשים עם הפרעות קשב וריכוז – רק רציתי לקרוא. בבית. בדרך. בטיסות לחו"ל.

ולפני שבוע הוא הגיע. הוא מזכיר קצת גאג'טים של לפני עשור או שניים, אבל הוא עובד מצויין. יצאתי מאד מרוצה. כל שנותר הוא לקנות מספיק ספרים.

בינתיים יש לי עליו ספר אחד, וכל מסמך שאני צריך לקרוא – אני "שולח" אליו במייל וקורא בו במקום להדפיס או לקרוא על המסך – זה נח יותר. הרבה יותר.

היום, וכנראה גם מחר, נהיה עסוקים כאן בפינוי כל הספרים והשטויות שצברנו – חלק ילך לזריקה לפח המחזור והרבה מהשאר כבר מצא את דרכו לספריה העירונית של גבעת שמואל.

את מקומם של כל הספרים האלה ימלאו כנראה הצעצועים של חן, כדי לפנות מקום אצלה לבגדים של עמית.

קידמה.

זה לא שם המשפחה שלי…

מי שעוקב כאן מספיק זמן צריך כבר לדעת על התסביך שלי עם השם שלי. אלה שלא מוזמנים לראות גם את התוצאות – הרעיונות של אנשים לשינוי השם שלי.

כמו כל פולניה טובה, במקום לשנות את השם אני מעדיף להתלונן – מה שלא הכין אותי לרגע הזה לפני קצת יותר מחודש שבו לקחנו את הילדה למוזיאון הילדים בחולון (תמונות מהביקור – כאן). מקום מקסים עם בעיה ביזארית של הצורך להזמין מקום מראש בטלפון. אז לנערה הנחמדה (לא ממש, אבל בואו נדמיין ביחד שהיא נחמדה) נתתי את כל הפרטים, כדי שאפשר יהיה להגיע לביקור הנכסף בשבת בבוקר.

לא ציפיתי ששם המשפחה שלי ישובש באופן הזה:

החלק הקשה (לונט) דווקא הלך לה טוב. משום מה, ב"לוי" היא קצת גיהקה. למען הסר ספק: על המקלדת שעכשיו מולכם, "ל" ו-"ד" נמצאות רחוקות מאד זו מזו – תבדקו. אני אחכה. בחושך. לבד.

אחלה שם בשביל פולניה יש לי 🙂

11 שנות נישואים

זה נראה שלאחרונה היכולת שלנו לחגוג יום נישואים לא ממש קיימות.

שנה שעבה זה היה הכלב שלנו ש"מנע" מאיתנו את זה, והשנה הייתי צריך לטוס עוד פעם אחת אחרונה לפני הלידה. אז אני במזרח. שוב. והיום יום הנישואים שלנו.

11 שנה. איפשהו אחרי כמה שנים הפסקתי לספור. עכשיו, זה מצריך לעשות חישובים בראש כדי להגיע למספר.

ובכל זאת, אם יש משהו שאשתי אוהבת, זה גילויי חיבה פומביים.

אז מזל טוב. לעוד הרבה שנים יחד.

נתראה בסופ"ש 🙂