אחרי שלושה ימים נטולי שינה, הגיע היום המיוחל – הלכתי לפגוש שוב את רופאת השיניים שלי. שן הבינה שלי שוב עושה צרות.

שן הבינה שלי עברה הרבה – טיפול שורש, סתימה ושאר ירקות.כל כמה חודשים היא כואבת ליום-יומיים ואז זה עובר. הפעם, לרופאת השיניים שלי נמאס ונשלחתי לעשות צילום פנורמי.

זה אומר עלייה של שלוש קומות למכון לצילומי השיניים. במכון לצילומי השיניים מישהו החליט להיות אכזרי משהו והניח בכניסה קערה מלאה סוכריות.

אני מניח שלמישהי כבר יצא לשבת אצל הדיאטנית מול סלסלת רוגלחים…

בכל אופן, טכנאית השיניים (אם זה שם המקצוע של הילדה הנמוכה עם הגשר שקיבעה לי את המוח בתוך מכשיר גדול ולבן) ביקשה ממני לחייך, לעצום את העיניים ולא לזוז, ואחרי 10 שניות של מוסיקה קלאסית נגמר כל התהליך.

משם לרופאת השיניים – והופ לכירורג. היה לו זמן פנוי, ולי שן לעקירה.

חמש דקות נוספות של סמול טוק וכבר פלייר עבד כדי למשוך את השן הסוררת החוצה.

רבע שעה נוספת וכאבי התופת התחילו.

אאוץ.

עכשיו רק שיעבור הכאב…