הפוסט הזה נכתב כבר לפני מספר ימים. הוא מובא כאן בשל הבקשה להמתין עם ההודעה במקום העבודה.

היום נר ראשון של חנוכה. בשנתיים האחרונות מדובר במאורע מיוחד יותר מאשר בעבר. הבת שלנו החמודה כבר מבינה ויודעת מהו החג. רוצה להשתתף בו. להדליק את הנרות בחנוכיה שעשתה בגן. לשיר איתנו ולשמוח את שמחת החג.

השנה, זהו חג שמח כפליים. היום, אחרי 13 שנה וקצת, הודעתי שאני עוזב את העבודה ועובר למקום אחר. יש לי עד סוף ינואר. מספיק זמן כדי להיות מתוסכל מלהשאר במקום שכבר "עזבתי", אבל גם מספיק זמן להפרד כמו שצריך: מהמקום, מהאנשים, מהנוחות הזאת של עבודה – כמו חולצה אהובה ישנה שמרוב כביסות כבר אין כמעט בד אבל לא מוכנים להפרד.

ההחלטה לא הייתה קלה, אבל כנראה שהייתה צריכה לקרות כבר. החג הזה יוצאים לדרך חדשה. אני מקווה שהיא תהיה מעניינת ומאתגרת כמו שרדויז'ן הייתה עבורי זמן כה רב.