לפני קצת למעלה משבועיים, התחלתי במיני פרוייקט של שינוי השם שלי. פניתי לאנשים במייל וביקשתי מהם להגיב כי דעתם חשובה לי. עכשיו, הגיע הזמן לסכם ולעבור לתוצאות.
אני אתחיל קודם כל בעובדה שלא היו לי כוונות אמיתיות לשנות את השם שלי. לא לנינט ולא ליהודה (לוי כבר יש לי). אבל עניין אותי לדעת מה אנשים חושבים – כאלה שמכירים אותי ממקומות שונים.
מה היה לנו?
המשעממים
רבים החליטו לחזק את ידי בשם הנוכחי שלי ואפילו להזכיר לי שזה ה-brand שלי. תודה רבה. ידעתי. לא מעניין. אפילו קצת מאכזב לבזבז לי ככה מקום פה בבלוג על חיזוקים. תתנחמו בעובדה שזאת גם הבחירה שלי.
הרעיון הכי פולני
אמא שלי כמובן, הגנה על השם שבחרה לי – כמו פולניה טובה (היא תורכיה, אבל זה די אותו הדבר במובנים מסויימים). התורכים, בכל אופן, המציאו את העצלנות וחוסר המעוף בעניין הזה – השם של הילד ילך לפי הסבא. אז סבא יצחק גרר ילד צחי – כמה כיף. אם אנחנו לא היינו משקיעים, היינו גומרים עם ילדה בשם ויקטוריה או פרידה – שמות מצויינים, אבל לא ממש לילדים 
רק לשם הבהרה – אני דווקא חושב שצחי זה שם שמתאים לי – תודה אמא 
המאמרקים
כולנו רוצים לאמריקה (אני אם כבר רילוקיישן אז לטיוואן). הרבה הציעו לשנות את השם לאנגלית (היה לנו ג'ו, רוברט ושמעתי על צחי אחר שנקרא וילי בהלעזה). תודה על הרעיונות וההצעות. מצד אחד צודקים – מצד שני אני יותר מדי ציוני בשביל לקחת לי של אמריקאי.
טויסט אסיאתי למאמרקים
ההצעות האלה באו מאנשים שיודעים מה הם אומרים. הם טסים לחו"ל. הם הגיעו למזרח. והם גילו שמות אמריקאיים לאנשים. עם הזמן – הסבירו להם שלכל איש יש שם2 שמות: האחד שנתנו לו הוריו (לרוב שם סיני שנשמע כמו תה של ויסוצקי) והשני, שם שהם נתנו לעצמם כדי שהנודניקים האלה מהמערב שלא מבינים כלום ונראים כמו תיירים יוכלו לפנות אליהם באופן נורמלי. אני לא מוכן לזה. אני רוצה שם אחד.
דרך אגב – לאלה שבוחרים לעצמם שם אמריקאי – אני עובד עם שני אנשים נחמדים שקוראים להם מייקל וג'קסון (שניהם מאותה החברה במזרח) – אין שום דמיון למקור – לא משנה באיזה מהגלגולים שלו…
הפדיחה הגדולה
היה לנו גם כנס של אנשי המכירות בצפת מתישהו לפני שבוע. היה קשה, ארוך ומתיש. פניתי גם לכל אנשי המכירות שלנו – אלה שבאמת שוברים את השיניים שלהם על השם שלי וביקשתי המלצות לשינוי. אחד מהחבר'ה היה צריך להציג נושא מסויים של קבוצת עבודה שהייתי חלק ממנה והוא פשוט התחיל בכך שהקבוצה שלנו מצאה את השם המושלם – צ'קי. אז חברים – אם אתם רוצים לצחוק עלי במשרד – זאת הדרך. אנשים התעוררו ויכלו להקשיב עוד כמה דקות לפני שנרדמו בהמשך אותה ההרצאה…
השם המוצלח ביותר
איך לא חשבו על זה קודם?
אני פשוט צריך להתחלף עם הכלב שלי! לו יקראו צחי ולי יקראו בז' – אפילו הבלוג הזה רומז על הפיתרון האלגנטי.
אז נעמי – תודה! תודה! תודה! את הזוכה המאושרת של ארוחה מתישהו בשנה הקרובה – רק תודיעי לבעלך (עם שם מופלא משלו) שאתם מוזמנים…
לסיום, בשבועיים האלה היו הרבה רעיונות ודיונים עם אנשים שונים. אני נשאר עם השם הקלוקל שלי – הערס וחנוני עם שני שמות משפחה.
היתרון היחיד לכזה שם הוא לאגו: כשאני מחפש את השם המלא שלי בגוגל (גם עברית וגם אנגלית) – כל התוצאות מדברות רק עלי. לא עד עוד שבעת אלפים יוסי כהן למניהם. בצורה הזאת – לא תהיה לי אף פעם את הצניעות שכ"כ חסרה לי כדי להיות מושלם.
או קואוצ'ינג
כמו שכבר 
